מאמרים חדשים

איך נלמד את הילדים (או בעיקר את הילדות) להתמודד עם "ריבים בין חברות"
האם אתם מתייחסים לתעודת הסיום מביה"ס כאמצעי למינוף וצמיחה?
לפתח הומור בקרב ילדים
לעודד את הילדים לעשות (כמעט) הכל ב"עשר אצבעות"
כיצד ללמד ילדים להקשיב?
נכנס יין – יצא סוד – האם עלינו ללמד את הילדים לשמור סוד או שיותר חשוב ללמד אותם לספר הכל?
איך מאמא הפכתי להיות מזכירה??? – מה זה כל הדפים האלה???
האם לחשוף ילדים למהדורת החדשות?
איך לגדל ילדים אכפתיים
מי מפחד ממסיבת הסיום? – איך להתמודד עם ילד שמסרב להופיע במופע סוף השנה
האם הילד שלי בשל לא ללכת לקייטנה ולהישאר בבית?
להתמודד עם עקשנות של ילדים
ישראל דוז פואה!! למדו את הילדים שירים ישראלים – ותרוויחו!!!
"לילה ראשון בלי אמא" – כיצד להכין את הילדים לישון מחוץ לבית
"תנו לזמן זמן" – איך ללמד ילדים לנהל את הזמן שלהם
ילדי ה"יַכְנֶע"
ילדי דור ה"WOW"
לגדל ילדים שמעזים ללכת "נגד הזרם"
איך להיות הורים מעורבים בחיי המתבגר?
"התמדה" – המנוף למימוש הפוטנציאל
"גפן במובן גאפן"- כיצד נפתח את אוצר המילים של ילדינו
תחרות בין אחים במשפחה
"לעודד ילד לחלום…"
פייסבוק! אמור לי מי הם ילדיך – ואומר לך מי אתה!
כללי

איך מאמא הפכתי להיות מזכירה??? – מה זה כל הדפים האלה???

0 35

כמו רובנו, גם אני בחרתי ללדת ילדים, בחרתי לגדל ילדים, בחרתי להיות אמא, אבל אני לא זוכרת מתי בחרתי להיות מזכירה? וכך, כמו רובן, גם אני מוצאת עצמי אמא מזכירה במשרה מלאה. כל יום, נערמים בתיקים ובילקוטים מסמכים, פלאיירים, פרסומות, הודעות, עבודות, מבחנים שלא כולם מוצאים את דרכם לידי.

ואם הם מגיעים, לעיתים באיחור, לעיתים אחרי האירוע, לעיתים מוקדם מדי הם נערמים האחד על גבי השני על מקרר עמוס במגנטים שמאיים "להעיף" את הכל עם כל משב רוח שמגיח מחלון פתוח.

ואיך בוררים את כל המידע הזה? איך מתזכרים ארבעה קטנטנים במהלך שבוע, חודש ושנה לאן ולמה עליהם להתכונן ומתי. איך מלמדים אותם מה מהניירות חשוב ומשמעותי ומה הוא רק פרסומת. ואם זו פרסומת, אולי זו פרסומת שמעניינת אותם? אולי מדובר בחוג או קייטנה שהיו רוצים להשתתף בה? איך נגרום להם להתייחס לכל הניירות בכבוד ולגרום להם להגיע ליעדם.

סוף שנה

סוף שנה, עומס של מסיבות סיום, עומס של מבחנים, עומס של אירועים, קייטנות, בילויים, בר מצוות ובת מצוות של הספיקו להתבצע השנה, ימי הולדת של כל ילידי יולי אוגוסט (יחד עם ילידי יוני) ועוד הודעות שונות ומשונות שביה"ס החליט להעמיס עלינו.

אז יוצא שרוב האמהות (וחלק מהאבות) הופכים להיות מזכירות במשרה מלאה. עומס המידע ש"מוזרק" לעברינו במהלך השנה הוא עצום. עלינו לנסות לתמרן בין המידע לבין היומיום לבין החיטוט המעמיק בנבכי התיקים של הילדים שלא תמיד זוכרים שבכלל קיבלו מסמך ואם זוכרים, לא תמיד זוכרים היכן הניחו אותו (גם במקרה שהוגדרה תיקייה מסויימת לנושא).

שלוש שאלות

מאז שהילדים צעירים, מידי יום כשהייתי אוספת אותם בסוף היום, נהגתי לשאול: "מה היה היום?", "קיבלתם שיעורים?", "קיבלתם ניירות?".  אלו שלוש שאלות שחזרו על עצמן מידי יום, עד שגם הילדים היו נכנסים לרכב וישר אומרים, "יש שיעורים, אין ניירות ועכשיו אספר לך מה היה היום…".

את הדפים הייתי אוספת במצבי צבירה שונים, בהתאם למאפייני הילד. החל מהילד שהיה מגיש לי אותם מגוהצים בתוך התיקייה, דרך הילד שהיה מגיש לי אותם מקומטים בתוך הילקוט ועד הילד שהיה מזמן לי חפירות ארכיאולוגיות בתוך התיק על מנת למצוא זכר למה שהיה פעם מסמך.

כמובן שכדאי להרגיל ילדים להתייחס בכבוד וברצינות למסמכים אותם הם מקבלים. גם פה קיימת שונות בין הילדים. בין הילד שידע לדקלם בדיוק מה כתוב במסמך, מתי האירוע יתקיים ואף ידע להזכיר לי מספר ימים מראש שהוא עומד להתרחש, ועד הילד שבכלל לא זכר שהיה לו בתיק מסמך.

כשלב ראשון, לפני תליית המסמכים והפרסומות כ"נידונים לנפנוף ברוח" על גבי המקרר, אני נוהגת להכניס את כל המידע לאוטלוק. אין מה לעשות, האוטלוק הפך להיות המנהל שלי גם בשעות אחר הצהרים. החוגים, התורים לרופאים, הבדיקות, האירועים, המסיבות, ה"להביא מחר תרומה לחיילים" וה"להביא מחר חולצה לבנה". הכל נכנס לאוטלוק. הכל מנוהל משם בתזכורות שקופצות ומסייעות לי לנהל אורח חיים של ארבעה ילדים.

אחריות

עם השנים, התחלתי ללמד את הילדים שהאחריות לביצוע הכתוב לדף היא שלהם. הרגלתי אותם לכך לאט לאט. החל מתזכורות שלי ועד כמעט ואי תזכורת (למרות שידעתי) על מנת לאפשר לילד להזכר בעצמו (כמובן תוך זריקת רמזים מצידי). לזכור זה סוג של הרגל, אימון. לקחת אחריות זה סוג של אימון. להבין שמדובר שמידע חשוב ורלוונטי להם. שאם לא יתייחסו אליו ברצינות ירגישו מאוד לא בנוח אל מול המורה המדריך או הכיתה. הרגלתי אותם לקחת אחריות על חייהם, על האירועים בחייהם ועל המשימות שלהם.

יום קבוע

כשהיינו בשליחות בארה"ב, נתקלתי בפתרון מאוד נחמד לבעית ה"דפים האבודים". היה שם הרגל שכל המסמכים מגיעים רק בימי רביעי. כל יום רביעי ידעתי שכל המסמכים, הודעות, פתקים ואפילו החזר של מבחנים ומבדקים, מתבצע ביום זה. הדפים מגיעים כולם מחוברים במהדק משרדי וההורה יודע שזה היום בו עליו לצפות לקבל מילדיו את ההודעות השבועיות. מצב זה מקל מאוד על הורים ליותר מילד אחד (וגם על ההורים עם ילד אחד). הכל מסודר, מגיע במרוכז, אין צורך לשאול את הילד כל יום אם קיבל ניירות או פתקים ויש סיכוי קטן יותר להפתעות ולהעלמויות מסתוריות של דפים בנבכי הילקוט.

עומס האירועים שמתרחש בסוף השנה מקשה מאוד על הורים ליותר מילד אחד. ה"תיזוז" בין כל האירועים, כשחלקם חופפים, מצריך אקרובטיקה מיוחדת שהופכת את התקופה ללחוצה, מלחיצה וכזו שמחייבת מירוץ מאירוע לאירוע. ריכוז המידע ביום אחד, מאפשר סינכרון בין האירועים. ברגע שהמורה מרכזת את כל המידע אצלה ומגישה אותו לתלמיד רק ביום מסויים, היא עדה יותר לחפיפות בין אירועים ולכפילויות.

מידע אלקטרוני

כך גם לגבי הודעות המייל מהמורים. אנחנו "מותקפים" בהודעות, מעבר לדפים, גם בהודעות מייל, וובטופ, ווטצאפ ועוד אינספור "טכנולוגיות" מסירת מידע בנוסף לשיטות המסורתיות. יותר מפעם אחת טענתי בפני המורים שאני כבר מזמן סיימתי את כיתה ג'. ואם הם רוצים להודיע הודעה לילדים – שיודיעו להם. למה דרכי? למה זה שצריך להגיע עם חולצה לבנה או להביא משלוח מנות צריך להיות באחריותי? זה יכול להגיע ל"ידיעתי" אבל לא יכול להחליף את ההודעה באמצעות או דרך הילד.

אני חושבת שגם את עומס המיילים וההודעות כדאי לרכז ליום מרוכז אחד (רק בהנחה שמדובר בהודעה להורים). אסור להעביר הודעות לילדים דרך ההורים. מתפקידו של המורה לפתח אחריות בקרב הילדים ולהודיע הכל לילדים. אם הוא הודיע הודעה בכיתה, אחריותו של הילד לזכור. אם הוא נתן לילד פתק, אחריותו של הילד לתת אותו להוריו. אם הוא שלח מייל – הוא מסיר אחריות מהילד ומעביר את האחריות להורה. ההורה הוא שצריך לדעת להכנס למייל ולקחת על אחריותו את ההודעה. אל תאפשרו למורים להפוך אתכם למזכירות או ללוח המודעות של הילדים. עמדו איתם על כך שהילדים הם אלו שצריכים לזכור, לקחת אחריות ולבצע.

האחריות היא של הילד

ילד צריך להיות אחראי לסדר יומו, לחייו, למשימותיו ולתכניותיו. אין ספק שכהורה, אין בכוונתי להפוך להיות שוטר ה"זמן" ולהיות מזכירה שכל היום מזכירה לכולם מה עליהם לעשות, להביא או להכין למחר. בשנים הראשונות הרגלתי את הילדים והסברתי להם כיצד מנהלים יומן, כיצד כותבים ביומן מה עליהם לעשות מתי ולמתי. אם עליהם להביא חולצה לבנה ליום שישי, איך לכתוב ביומן כבר ביום חמישי להכין חולצה לבנה, אם יש חזרות בבלט, איך לכתוב ביומן להכין את בגד הריקוד כמה מספר ימים מראש ועוד. כמובן שבשנים הראשונות תזכרתי אותם לעיתים קרובות, אך עם הזמן פחתו התזכורות שלי והאחריות עברה אליהם. באחריותם לדעת מתי להביא חפץ זה או אחר לביה"ס או מתי יש מבחן, מסיבה או אירוע. הם אלו שאמורים להזכיר לי. האירוע הוא שלהם. כמובן שתהליך זה שונה עם כל ילד. יש ילדים שמהר מאוד מתרגלים לדרך חיים מאורגנת ומסודרת ויש ילדים שקשה להם לתכנן, להתארגן, "להנדס" את המשימות שלהם בתוך יומן. היומנים האלקטרונים, דוגמאת האוטלוק" בשל האפשרות לתזכורות, מקלים מאוד על הילדים בניהול הזמן וסדר היום שלהם – רק צריך ללמד אותם להשתמש בהם. בטח כשלרובם יש את האופציה בתוך הטלפון הנייד והיא זמינה ונגישה.

היתרון בטלפון הוא שאפשר ללמד אתום פשוט לצלם את המסמך ואז להכניס אותו בתאריך ובשעה המתאימים. ילד בכיתה ג' כבר יכול ויודע לעשות את זה. אם קיבל הזמנה למסיבת סיום, אחרי שכמובן סיפר להורים (לעולם אל תחליפו את המכשירים האלקטרונים בשיח), הוא יכול לצלם את ההזמנה ולהכניס את התאריך ביומן. ואם צריך להביא חפץ מסויים או כיבוד, להכניס ליומן תזכורת ליומיים קודם. תהליך זה בדרך כלל מאתגר אותם, נחמד להם ומחנך אותם לניהול זמן וסדר יום שבועי וחודשי. עם הזמן למדו אותם להשתמש בכלי זה גם למבחנים שלהם, למשימות ההתכוננות למבחנים, לחוגים שלהם ולמשימות שלהם.

זכרו – אל תתנו לטכנולוגיה להחליף את ההודעה בעל פה ואת מסירת הנייר פנים אל פנים. שבו עם הילדים, עברו על הדפים, בדקו מה רלוונטי ומה לא, בחרו במה אתם משתתפים, מה מכניסים ליומן ומה לא ואיך מנהלים את עומס האירועים.

אז מה צריך לעשות כדי לצלוח את עומס הניירות מבית הספר?

  1. הרגילו את הילד לענות כל יום על שלוש שאלות "מה היה", "יש שיעורים", "קיבלתם פתקים?".
  2. תנו חשיבות לניירות ולמסמכים והסבירו לילד את משמעותם לניהול סדר היום.
  3. למדו את הילד להתייחס ברצינות להודעות.
  4. למדו את הילד לשים את הניירות בצורה מסודרת בתיקיה.
  5. אל תגלו סובלנות ל"בלגאן" בתיק. למדו את הילדים לארגן את התיק.
  6. למדו את הילד לנהל יומן המכיל את המידע שמגיע מביה"ס.
  7. הכניסו לעצמכם את המידע לאוטלוק.
  8. העבירו את האחריות על המידע לילד ואל תקחו אחריות על המשימות שלו. תפקידכם לכוון אותו ולא להחליף אותו.
  9. העבירו את האחריות בהדרגתיות. לא הכל בבת אחת. כל פעם קצת. ותמיד תשאירו לעצמכם הזדמנות ל"רמזים".
  10. נסו לבקש מביה"ס לרכז את כל ההודעות ביום מסויים.
  11. נסו לבקש מביה"ס שהודעות יעבירו דרך הילדים ובאמצעים הטכנולוגיים ישתמשו ליידוע ולא כתחליף להודעה לילדים.

 

 

השאר תגובה

הבהרה

המידע המופיע באתר זה, המלצות, שאלונים וטיפים, הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ מקצועי. על הקורא לפנות למומחה
על מנת לקבל ייעוץ מקצועי. אין בעלי האתר והמחברים נושאים בכל אחריות מסוג כלשהו לכל נזק שנגרם בעקבות שימוש במידע
המופיע באתר.