מאמרים חדשים

איך נלמד את הילדים (או בעיקר את הילדות) להתמודד עם "ריבים בין חברות"
האם אתם מתייחסים לתעודת הסיום מביה"ס כאמצעי למינוף וצמיחה?
לפתח הומור בקרב ילדים
לעודד את הילדים לעשות (כמעט) הכל ב"עשר אצבעות"
כיצד ללמד ילדים להקשיב?
נכנס יין – יצא סוד – האם עלינו ללמד את הילדים לשמור סוד או שיותר חשוב ללמד אותם לספר הכל?
איך מאמא הפכתי להיות מזכירה??? – מה זה כל הדפים האלה???
האם לחשוף ילדים למהדורת החדשות?
איך לגדל ילדים אכפתיים
מי מפחד ממסיבת הסיום? – איך להתמודד עם ילד שמסרב להופיע במופע סוף השנה
האם הילד שלי בשל לא ללכת לקייטנה ולהישאר בבית?
להתמודד עם עקשנות של ילדים
ישראל דוז פואה!! למדו את הילדים שירים ישראלים – ותרוויחו!!!
"לילה ראשון בלי אמא" – כיצד להכין את הילדים לישון מחוץ לבית
"תנו לזמן זמן" – איך ללמד ילדים לנהל את הזמן שלהם
ילדי ה"יַכְנֶע"
ילדי דור ה"WOW"
לגדל ילדים שמעזים ללכת "נגד הזרם"
איך להיות הורים מעורבים בחיי המתבגר?
"התמדה" – המנוף למימוש הפוטנציאל
"גפן במובן גאפן"- כיצד נפתח את אוצר המילים של ילדינו
תחרות בין אחים במשפחה
"לעודד ילד לחלום…"
פייסבוק! אמור לי מי הם ילדיך – ואומר לך מי אתה!
כללי

"לילה ראשון בלי אמא" – כיצד להכין את הילדים לישון מחוץ לבית

0 63

חלק בלתי נפרד מההתפתחות שלנו היא להכיר מקומות חדשים, התנהגויות חדשות, אנשים חדשים וחוויות חדשות. חלק בלתי נפרד מהילדות הוא לישון מחוץ לבית. לישון אצל סבא וסבתא, לישון אצל הדודים, לישון אצל חבר או חברה או לישון במחנה בתנועת הנוער.

הפעם הראשונה בה הילד יוצא מחוץ לבית מלווה בהמון חששות. איך הוא יסתדר? מה יקרה אם הוא יתעורר בלילה? מה יקרה אם הוא יפחד? אם הוא ירצה אותנו? אם הוא יתחיל לבכות?

ילדים בשלים לישון מחוץ לבית כבר בגילאי 6-7. מודבר בגיל בו כבר מתפתחות חברויות והילדים רוצים לחוות בילוי משותף של יממה שלימה. חווית הפיז'מה, ארוחת הערב וארוחת הבוקר המשותפות, המחשבה ש"לא נירדם" (מחשבה שמסתיימת ב"חרוף" עמוק אחרי שעתיים שלוש) והחוויה של "להיות כמו גדולים". בגילאים אלו השינה מחוץ לבית מהווה אתגר מבחינת הילדים, חשוב להם להרגיש ש"צלחו" את המשימה, שהם "מסוגלים" ושהם כבר מספיק בוגרים כדי לישון אצל חברים.

לשינה מחוץ לבית בגיל הצעיר יתרונות רבים:

  1. תחושת עצמאות, אני בוגר.
  2. חיזוק חברויות
  3. הזדמנות ליצירת קשר אינטימי בין הילדים דרך חוויה משותתפת.
  4. תחושת משמעותיות – הזמינו אותי, אוהבים אותי.
  5. הכרות עם הרגלים והתנהגויות של בית אחר.
  6. הכרות עם טעמים ומאכלים של בית אחר.
  7. תרגול הליכות ונימוסים (אין ברירה, אני אורח).
  8. תחושת כיף וחוויה

חששות

פעמים רבות, אנחנו ההורים, חוששים מהמהלך יותר מהילדים עצמם. חשוב מאוד לנסות שלא "לשדר" להם את החששות שלנו ולאמר להם שאנחנו סומכים עליהם, יודעים שהם ידעו איך להסתדר וגאים בהם שהם כל כך בוגרים ומוכנים לישון אצל חבר. גוננות יתר על הילדים, תפגע במידת העצמאות שלהם ובתפקוד החברתי שלהם. חרדתיות יתר של ההורים מועברת לילד, מלחיצה אותו ומשדרת לו תחושה של "אנחנו לא סומכים עליך ולכן אנחנו בחרדה".

חשוב, כמובן, לדעת לאן הילד הולך, לאיזה בית, מי ההורים, מי הילד, עד כמה הקשר בןי הילדים קרוב ומשמעותי. האם הוא מתאים לילד שלי. האם הוא יבין אם הוא יבכה בלילה, אם הוא יחשוש. האם הוא לא יספר לו סיפורים מפחידים. צרו קשר עם ההורים המארחים וספרו להם קצת על הילד שלכם. מה הוא אוהב, לאיזה מאכלים הוא רגיש, מתיהוא בדר"כ נרדם ומתי מתעורר. מה מרגיע אותו.

בדקו האם ההורים המארחים מספיק פנויים רגשית לשינויים רגשיים שיכולים לחול בילד שלכם. להרגיע אותו במידה ויפחד, יחשוש.

הסבירו לילד שהוא הולך להתארח בבית שהוא לא מכיר. שלבית האלו יש את כללי ההתנהגות שלו. שחשוב להקשיב להורים ולעשות כל מה שהם אומרים. שכשאומרים לכם ללכת לישון, אתם הולכים לישון. איך לא להיות בררן בשולחן האוכל, איך לכבד את האחים הקטנים האחרים בבית המארח. איך לא לפזר את הציוד שהביא בתיק ולשמור על הסדר והניקיון. הזכירו להם לצחצח שיניים, להתלבש בבוקר, להסתרק וכל מהלך אחר, גם אם בבית הוא מתנהל בעצמאות, עכשיו זו הזדמנות לחזור על ההתנהגויות על מנת לתת לו התחושה שהוא הולך לבית אחר, עכשיו הוא יהיה עצמאי ועליו לעשות לבד גם תהנהגויות שבדרך כלל מזכירים לו בבית.

תחושת בטחון

חשוב לתת לילד תחושת בטחון, את התחושה שלא חשוב מה קורה, אם הוא מרגיש לא נוח, הוא יכול להתקשר. הבטיחו לו שברגע שיתקשר – תגיעו. במידה והתקשר, נסו להרגיע אותו באמצעות הטלפון ולנסות לאפשר לו להשאר. במידה ואתם שומעים בקולו כי הסיכוי קלוש, רצוי לבוא ולקחת אותו על מנת שיתן בכם אמון בפעם הבאה שיתקשר. הדגישו בפניו ש"זה קורה לכל אחד", "יהיו עוד הזדמנויות", "טוב שחזרת כי גם אני מאוד התגעגעתי".

שוחחו עם הילד על דרכי הרדמות. הבת שלי חששה תמיד שהיא תרדם אחרי הילדה שמארחת אותה. היא תמיד שאלה: "מה אני יעשה אם היא תרדם לפני?". תנו להם שיטות הרדמות, למדו אותם לספור, לנסות לא לחשוב על כלום, לנשום עמוק. שתפו את ההורים המארחים בחששות של הילדים.

אם אתם חושבים שזה יכול לעזור, תנו להם "חפץ מוכר", שיתן להם תחושה ביתית ויעזור להם להרדם.

חוויה

חדדו את החוויה שהילד חוויה ברגע שיחזור הביתה. עברו איתו על החוויות, הזכירו לו כמה כיף היה, מה עשה, ממה נהנה. אמרו לו כמה אתם גאים בו על שהתגבר על ה"פעם הראשונה".

כשהילד ישן אצל החבר, השתדלו לא להתקשר. אל תדאגו, במידה ויקרה משהו, ידעו איך להשיג אתכם. במידה ואתם ממש לא רגועים ורוצים לדעת שהכל בסדר, כתבו ווטצאפ להורה או התקשרו אליו מבלי "להטריד" את הילד.

זהו עם מי מהילדים ילדיכם מרגיש נוח, הזמינו אותו אליכם וצרו יחסי הדדיות כשכל פעם ילד אחר יזמין את השני. יש הבדל בין להיות מוזמן ללהיות מזמין. חשוב להרגיש ולחוות את שתי האפשרויות.

במידה והילד הולך ליותר מלילה אחד או למחנה של תנועת הנוער:

יציאה למחנה היא "עליית מדרגה" מבחינת העצמאות אליה נחשף הילד. הילד נמצא בחברת אנשים (ולא אחד על אחד), מבוגרים כמעט ואינם מעורבים בתהליך, הילד יכול להעלב, להפגע, בלי שאף מבוגר ישים לב. לא כל רואים בדיוק מה אכל, האם התקלח, האם שתה מספיק. הוא אמור לדאוג לעצמו ולצרכיו. הוא אמור לשמור על הציוד שלו ולא להתעורר בבוקר כשכל נעל במקום אחר. הגיל בו הילדים מתחילים לצאת ליותר מלילה אחד בתנועות הנוער הנו בכיתה ד'.

ליציאה למחנה בן מספר ימים יתרונות רבים:

  1. תחושת עצמאות – אני כבר בוגר.
  2. תחושת שייכות – אני שייך לתנועת הנוער.
  3. תחושת משמעותיות – אני חלק מקבוצה.
  4. הזדמנות לחוות צורת חיים קבוצתיים.
  5. התמודדות חברתית פחות מוכרת. ימים שלמים עם אותם הילדים.
  6. עצמאות מבחינת התנהלות פיזית (מזון, לינה, ציוד).
  7. הזדמנות לחיבור חברתי רחב.
  8. עמידה באתגרים
  9. גיבוש בין החברים
  10. חינוך לאהבת הארץ, המדינה, וערכיה ההיסטוריים.
  11. חוויה מעצימה.

לא כל הילדים בכיתה ד' מוכנים לצאת לחוויה מעצימה זו. ההסכמה לקחת חלק בחוויה היא פועל יוצא של בשלות של הילד, תחושתו החברתית ודימויו העצמי. ביתי, לדוגמא, יצא למחנה בשמחה רבה, ללא טלפון סוללארי וללא יצירת קשר עם הבית במשך ארבעה ימים. היא הרגישה מספיק בטוח בסביבה המאתגרת, בלינה באוהל, בעמצאות שניתנה לה ולכן ראתה בתהליך חוויה חיובית.

בני, לעומתה, חשש מאוד לצאת. לאחר לחצים רבים מצידי יצא, כשהוא עוד לא בשל, עם טלפון סלולארי שבאמצעותו בילה איתי לילה שלם ללא שינה (את הלילה השני הוא כבר נרדם כי פשוט "התמוטט"). אין ספק, שהיתה זו טעות ללחוץ על ילד לא בשל לצאת לחוויה כשהוא עדיין לא מוכן רגשית לחוות.

בשלות

שימו שלב לבשלות של הילד. לחוויה הריגשית שהוא נושא עימו. האם הוא מרגיש מספיק נוח אל מול הילדים, אולי הוא חושש ממשהו, חושש מה יקרה לו כשירדם, חושש מה יקרה אם ישמעו שהוא משמיע קול בשינה, מוצץ אצבע, מדבר מתוך שינה. חשבו על ההשלכות של אי הנעימות של הילד. חשבו מה עובר על ילד שלא מצליח להרדם והמבוגר המשמעותי מבחינתו בסביבה הוא המדריך, נער בן 15-16 שבעצמו לא מאוד בוגר.

עודדו את הילדים לצאת, תנו להם את התחושה שהם עומדים בפני חוויה משמעותית. כזו שחבל להפסיד. הרגישו את תחושותיהם ואת חששותיהם. התייחסו אליהם. הבטיחו להם שמידה ויקרה משהו, אתם קרובים, יכולים להחזיר אותם, להתייחס לבעיה שלהם.

סידור התרמיל

ילדים רבים, בעיקר בגיל הצעיר, מאבדים ושוכחים ציוד רב מהציוד שלקחו איתם למחנה. חשוב לארוז להם את התיק בצורה חכמה ולהסביר להם למה משמש כל תא בתיק. לכל מחנה מתלווה דף ציוד, שימו להם את הציוד בהתאם לרשימה (השתדלו לא לשים ציוד יקר ערך) אבל בסדר חכם. אתן לכם "טיפ" שקיבלתי לפני כעשר שנים ומאז מלווה אותי ואת ילדי בסידורי התרמילים (היום הם כבר עושים את זה לבד).

קחו שקיות ניילון של הסופר. בכל שקית שימו את כל פרטי הלבוש ליום אחד. מכנסים, חולצה ולבנים. הכינו שקיות כמספר הימים אליו יוצא הילד לטיול (אפשר גם אחד ספייר). הסבירו להם שבכל יום שעליהם להחליף בגדים, דבר שמתרחש בדרך כלל בחשיכה (אם לפני מקלחת ואם ללא מקלחת) הם "שולפים" שקית אחת, בתוכה יש להם את כל הבגדים להם הם זקוקים. את הבגדים הנקיים הם לובשים ואת הבגדים המלוכלכים הם מחזירים לאותה שקית. את השקית עם הבגדים המלוכלכים הם שמים בתא מסויים בתיק. כך הם יודעים שבתא הראשון יש בגדים נקיים כבר מסודרים בסטים לכל יום, בתא השני הם שמים את הבגדים המלוכלכים ובתא השלישי כלי הרחצה. שיטה זו חוסכת מהילדים לחפש כל יום בתיק מכנס, חולצה או כל פריט אחר, כל אחד לחוד, יוצרת סדר בחלוקת התיק וגורמת לכביסה להגיע חזרה הביתה כשהיא ארוזה ומוכנה ישר למכונת הכביסה. ילד שמרגיש שהתיק שלו מסודר, שהוא יודע איפה כל דבר נמצא ושלא איבד דבר, מרגיש טוב עם עצמו, מרגיש עצמאי, מרגיש מסודר ומרגיש שהתגבר על המשימה של להיות לבד מחוץ לבית.

כלי רחצה – אם יש לכם בבית דוגמיות מבתי מלון של סבונים קטנים, משחות שיניים או מברשות, צרפו אותם לשקיות שיהיה להם אחד לכל יום. זה חוסך התעסקות עם כלי הרחצה הרטובים ומקל על ההתנהלות.

אם אתם חושבים שזה יכול לעזור, גם במקרה זה, תנו להם "חפץ מוכר" קטן מהבית שיכול לתת להם תחושה טובה.

בנוסף, תמיד נחמד להחביא בתיק פתק קטן עם חטיף שיעלה להם חיוך על הפנים.

טלפון סלולארי

אני יודעת שזה נשמע מוזר להגיד לילדים, בימינו כשהתקשורת כל כך זמינה – לא לקחת למחנה טלפון סלולארי. אני יכולה להעיד על עצמי, שמתוך שלושה ילדים, אחד לקח טלפון והאחרים או לא לקחו, או לקחו ומעולם לא פתחו. שוב, זה עניין של בשלות רגשית. המליצו לילד לא לקחת את המכשיר. לנסות להסתדר לבד. תמיד למדריך יש מכשיר. במידה ולקח, דברו איתו על האפשרות של להתקשר רק פעם ביום בשעה מסויימת או רק לשלוח הודעה. ילד שמנסה להתקשר ולא משיג את הוריו נלחץ, נבהל, חושש ויכול לפתח חרדה. הילדים גם "מדביקים" האחד את השני בחרדות אלו. ביתי, שהיתה מדריכה בתנועה הנוער, חוותה מחנה אחד בו הבנות התקשרו להורים האחת אחרי השניה והיא מצאה עצמה "מטפלת" בהורים המודאגים במקום בילדים. כל ילד העביר להוריו תמונת מציאות לא בדיוק מדוייקת אחרת ואז זה כבר כמו "שריפה בשדה קוצים…".

לישון מחוץ לבית עם חברים זו חוויה יוצאת דופן. זו חוויה שאפשר לעשות בגיל מסויים ואם פספסת – את הגלגל קצת קשה להשיב. עודדו את ילדיכם לחוות חוויות של שינה מחוץ לבית, שינה עם חברים, יציאה לטיולים ואפשרו להם לעמוד באתגר.

אז מה עלינו לעשות על מנת לעודד את הילדים לישון מחוץ לבית:

  1. הציגו את הלינה מחוץ לבית כחוויה משמעותית – כאתגר.
  2. הכינו אותם לקראת הלינה עם חברים. שוחחו על המשמעות, על דרכי ההתנהגות, מה עושים במידה ולא נרדמים, חוששים או מפחדים.
  3. תנו להם את התחושה שהם תמיד יכולים להתקשר אליכם.
  4. שלחו איתם "חפץ מוכר" שיתן להם תחושה ביתית.
  5. נהלו שיחת טלפון עם הורי הבית המארח (או המדריך בתנועה) ושתפו אותם במאפייני הילד, רגישויותיו, חששותיו, חוזקותיו, אורח היום שלו).
  6. השתדלו לא להתקשר לבדוק "מה קורה"
  7. במידה והילד מתקשר אליכם בלילה, נסו לשכנע אותו להשאר. במידה ולא הסכים, התייחסו לכך בטבעיות והחזירו אותו ביתה תוך מתן חיזוקים על החלק שנשאר.
  8. שימו דגש על הבשלות של הילד לקחת חלק בחוויה.
  9. עודדו את הילד לצאת למחנות של תנועות הנוער.
  10. קבעו כללי התנהלות עם הטלפון הסלולארי במחנה.
  11. ארזו את התיק בשיטת השקיות – זה מאוד מקל.
  12. הדריכו את הילד ושתפו אותו בתהליך אריזת התיק. הוא גם ידע איפה כל דבר נמצא וגם ילמד לארוז לבד.
  13. החביאו בתיק חטיף קטן עם פתק שיעשה להם "שמחה בלב" כשיגלו אותו.

השאר תגובה

הבהרה

המידע המופיע באתר זה, המלצות, שאלונים וטיפים, הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ מקצועי. על הקורא לפנות למומחה
על מנת לקבל ייעוץ מקצועי. אין בעלי האתר והמחברים נושאים בכל אחריות מסוג כלשהו לכל נזק שנגרם בעקבות שימוש במידע
המופיע באתר.