מאמרים חדשים

איך נלמד את הילדים (או בעיקר את הילדות) להתמודד עם "ריבים בין חברות"
האם אתם מתייחסים לתעודת הסיום מביה"ס כאמצעי למינוף וצמיחה?
לפתח הומור בקרב ילדים
לעודד את הילדים לעשות (כמעט) הכל ב"עשר אצבעות"
כיצד ללמד ילדים להקשיב?
נכנס יין – יצא סוד – האם עלינו ללמד את הילדים לשמור סוד או שיותר חשוב ללמד אותם לספר הכל?
איך מאמא הפכתי להיות מזכירה??? – מה זה כל הדפים האלה???
האם לחשוף ילדים למהדורת החדשות?
איך לגדל ילדים אכפתיים
מי מפחד ממסיבת הסיום? – איך להתמודד עם ילד שמסרב להופיע במופע סוף השנה
האם הילד שלי בשל לא ללכת לקייטנה ולהישאר בבית?
להתמודד עם עקשנות של ילדים
ישראל דוז פואה!! למדו את הילדים שירים ישראלים – ותרוויחו!!!
"לילה ראשון בלי אמא" – כיצד להכין את הילדים לישון מחוץ לבית
"תנו לזמן זמן" – איך ללמד ילדים לנהל את הזמן שלהם
ילדי ה"יַכְנֶע"
ילדי דור ה"WOW"
לגדל ילדים שמעזים ללכת "נגד הזרם"
איך להיות הורים מעורבים בחיי המתבגר?
"התמדה" – המנוף למימוש הפוטנציאל
"גפן במובן גאפן"- כיצד נפתח את אוצר המילים של ילדינו
תחרות בין אחים במשפחה
"לעודד ילד לחלום…"
פייסבוק! אמור לי מי הם ילדיך – ואומר לך מי אתה!
כללי

לגדל ילדים שמעזים ללכת "נגד הזרם"

0 105

אנחנו רוצים לגדל ילדים שחושבים באופן עצמאי, יצירתיים, כאלה שיש להם דעה משל עצמם, כאלה שמובילים, מנהיגים. חשוב לנו שדעתם לא תוסח על ידי אחרים, חשוב לנו שיעמדו על דעתם וידעו להתנגד במקרה הצורך (בטח במקרים של עישון, סמים ואלכוהול). חשוב לנו שלא יחששו מהקבוצה, שכן יחיו בחברה, עם חברים, יתרמו לחברה, יהיו חלק ממנה, אך לא יאבדו את אישיותם בדרך.

אז למה למרות כל זאת, אנחנו מלמדים אותם ללכת אחרי העדר? לעשות את מה שכולם עושים? ללבוש את מה שכולם לובשים, לדבר כמו שכולם מדברים? להתחפש למה שכולם מתחפשים ולאכול את מה שכולם אוכלים?

אנחנו מצד אחד רוצים ללמד אותם לחשוב ומצד שני "חוסמים" להם את חושי החשיבה באמצעות חינוך להליכה עם הזרם.

גישת העדר פגשה אותי לראשונה כשהתחלתי לחשוב כיצד לציין את בת המצווה של ביתי. תוך זמן קצר החלו להיערם בביתי הזמנות למסיבות במועדונים, דבר שלהורה לילד ראשון בפעם הראשונה, נראה לא מוכר, אך עדיין ללא דיעה משמעותית ועם ניסיון להבין. עם הזמן, התחלתי להבין שמדובר באותו אירוע בדיוק בו הילדה לבושה בבגדי "מלכת אסתר", נישאת אל על לקולות האורחים, באווירה של חושך ועשן נדחסים ילדים בני 12 שבטוחים שהם כבר בני 20, לבושים במיטב המחלצות ומפלסים דרכם בין מתקנים שכורים לבין לחמניה ונקניקיה. המהדרין, גם עושים להם הכנות ל"שנות השיכרון" שיבואו עליהם בעתיד, ונותנים להם לשתות מתוך מזרקים או מתוך כוסות משותפות רבות קשים.

אירוע נוצץ, בכל קנה מידה, שכמובן שקדמו לו צילומי "בוק" מפוארים הכוללים את כלת השמחה במבחר פוזות שלא מביישות דוגמנית צמרת שיגרמו למבוכות רבות לכשתתבגר, תמונות שעושות לי דה ז'ה וו לתמונות בהן צילמו את רובנו עם מדים בטירונות.

התרשמותי מאירוע זה היתה שצריך לעשות משהו אחר. אנחנו עושים נזק לילדות. איך נעמוד מולן בעוד מספר שנים כשישאלו אותנו "אמא, איך נתת לי להראות ככה? "איך הלבשת אותי ככה?", "איך הסכמת שאהיה חלק מכל זה?". כינסתי כינוס חירום את כל אמהות הבנות של בנות כיתתה של ביתי. הכנתי תכנית עשירה, הסברתי להם למה לדעתי אנחנו עושים להם יותר נזק מתועלת, הצגתי תכניות אלטרנטיביות, הסברתי את החשש מהיום שאחרי, כשיתבגרו, איך ירגישו ואיך יגיבו. אבל להפתעתי, תגובת האמהות היתה: "מה הבעיה?", "למה לא?", "הבת שלי רוצה להיות נסיכה ליום אחר, למה שלא אתן לה?", "מתי היא תהיה נסיכה אם לא בבת המצוה שלה?". יצאתי עם זנב בין הרגליים ונזכרתי במשפט שאמרה לי פעם חמותי: "בר מצוה זה האירוע היחיד שאתה יכול לעשות כשאין לך שני צדדים, אין עוד משפחה להתווכח איתה". אוקי, חשבתי לעצמי, כנראה האמהות האלה חוששות שביום חתונתן, כשהבנות יהיו מספיק בוגרות ואחראיות למעשיהן, לא יצליחו להלבישן בבגדי "מלכת אסתר" ולהצניח אותן מתוך כדור פורח, לכן נכון יותר לעשות זאת כל עוד העניינים רק ב"ידיים שלהן".

הצטערתי מאוד שלא הצלחתי להסביר לאמהות שזו טעות להרגיל את הבנות ללכת גם הזרם, שזו טעות לא לאפשר להן לחשוב בדרך עצמאית ולגרום להן להיות כמו כולן. שזו טעות לא לנצל את אירוע ההתבגרות כדי לגבש זהות, עצמיות, עצמאות ויכולת בחירה. החלטתי שאין לי ברירה אלא לשנס את מותני וללמד את ביתי איך ניתן לעשות דברים אחרת.

נכנסתי למרתון של מסעות שכנוע אישי והסברים למה כדאי לה לנהוג אחרת. למה זו טעות לעשות בת מצווה "כמו כולן", למה זו הזדמנות לעשות משהו אחר, שונה, אלטרנטיבי. כזה שהיא לא תשכח. כזה שיחרט במוחה כאירוע מחולל, שיצר בקרבה שינוי.

אשקר אם אומר שזה היה קל או פשוט. ילדה מתבגרת בת קצת לפני 12רוצה היות כמו כולן. רוצה להתלבש כמו כולן, רוצה להרגיש כמו כולן – הרי זה מה שהרגילו אותה. היא חוששת מ"מה יגידו?", "מה יחשבו?".

נקטתי בכל המתודיקות וכל המתודולוגיות הקיימות. הכנו רשימות "בעד ונגד" כל אפשרות. למדנו איזה אפשרויות קיימות, חיפשנו אלטרנטיבות, יצאנו לטיולים, הכרנו את הארץ, עמדנו על החוזקות שלה שיכולות לבוא לידי ביטוי באמצעות האירוע. לא אחת היא כמעט נשברה והרגישה שזה "גדול עליה", שהבנות שואלות "מה את עושה", "מה יהיה באירוע שלך", ושקשה לה להתמודד עם זה, אבל לאט לאט היא התחילה להתאהב באחר, לאהוב את המחשבה שהיא מתחילה להיות אחרת. מתחילה להאמין בדרך האחרת. מתחילה לאהוב את תחושת המיוחדות.

אז מה עשינו?

הקו הראשון שהנחה אותי היה להשתמש בכישוריה. מדובר בילדה שהיו לה ניצוצות של יכולת עמידה מול קהל. רקדה ג'אז וסטפס וניגנה בגיטרה וחליל צד.

הקו השני שהנחה אותי היה לרתום את בנות הכיתה לתהליך על מנת לזכות בשיתוף פעולה שלהן.

ההחלטה המשותפת, לאחר שבחנו המון אפשרויות היתה לערוך "בת מצוה טיול". הרעיון המרכזי היה שהילדה תדריך במהלך טיול את כל האורחים (83 משתתפים) במסלול בעקבות היציאה מהחומות בירושלים. לאורך המסלול שילבנו את כל תחביביה ומיומנויותיה בשילוב בנות הכיתה.

למה הכוונה? בתחנה אחת היא רקדה יחד עם הבנות ריקוד גאז' משותף אליו התכוננה עם הבנות, אצלנו על הדשא חודש מראש. עמדתי על כך שכל הבנות ישתתפו (כדי ליצור אצלן מתח וציפייה לאירוע), הכנו להן מטפחות צבעוניות שישמשו כ"תלבושות" וערכנו חזרות שיצרו צפייה לקראת האירוע, לצד רעש לשכנים… בתחנה השניה, היא ניגנה בחליל צד ואחיה שרו לה שיר, בתחנה השלישית היא רקדה ריקוד סטפס עם בנות הכיתה שרוקדות סטפס, ריקוד שגם עליו התאמנו כולן. בתחנה הרביעית, היא ניגנה שיר בגיטרה וכל המשתתפים קיבלו דפים עם מילות השיר והצטרפו. בתחנה הרביעית ערכנו את הברכות של המשפחה והחברים ובתחנות הנוספות, הקשבנו להדרכה על האתרים בהם היינו.

לא פשוט לאמן ילדה להיות מדריכה. מדובר בהמון נסיעות למקום, הכנת הטקסטים, עריכת חזרות בבית ובשטח, תזמון הזמנים, בחינת לוחות הזמנים ובדיקה שאכן זה אפשרי. היו ימים בהם היה לה קשה יותר, היו ימים בהם היה לה קשה פחות, אבל בהחלט היא עברה תהליך שהכין אותה לעמוד מול קבוצה, להאמין בעצמה וביכולות שלה ולהצליח להוציא לפועל הפקה שהיא גאה בה עד היום. למידה התנסותית, למידה על ידי עשייה.

במהלך האירוע חילקנו בקבוקי שתיה קטנים, עליהם הדבקנו מדבקות עם סלוגן שהכנו והתמונה שלה (הכל בעבודת יד במדפסת הביתית). בנוסף הכנו פרוספקט שחולק למשתתפים בראשית האירוע שנותן מבט מעמיק יותר על כל אחד מהאתרים בהם ביקרנו (דף פוליו מחולק ל4 משולב בתמונות, נערך והודפס בצורה ביתית).

גם את ההזמנה ערכנו בדרך קצת פחות קונבנציונאלית. ההזמנה היתה דיסק שבתוכו היה סרטון שבו ילדת בת המצוה מזמינה בוידאו את האורחים לבת מצוה טיול ומצולמת בכל הנקודות בהם יתקיים הטיול תוך יצירת גירוי להגעה והסבר מעמיק על שעומד להיות (כמובן שצילמנו בצורה ביתית וערכנו בתוכנה ביתית ואפילו את המדבקה על גבי הדיסק, הדפסנו בדרך ביתית).

האורחים מאוד נהנו והילדים נהנו במיוחד. הבנות שמרו על סף התרגשות כל הדרך כי ידעו שיש להן תפקיד והבנים פירגנו וסיננו משפטים כמו "איזה כיף, נמאס כבר מכל הבת מצוות אותו הדבר..".

ההכנות לבת המצווה רתמו את כל בני המשפחה. כולם לקחו חלק החל מהתכנון, דרך הכנת הבקבוקים, השלטים, הפתקים, הטקסטים ואפילו הכנת התלבושות לרקדניות.

ההכנה לבת המצווה הזו הפכה להיות חוויה לכולנו, כל בני הבית הבינו שנכון לצאת מהקופסא, גרפו שבחים על התהליך והביצוע, הרגישו תחושת מסוגלות עצמית. הרגישו משמעותיים (אפילו הילד בן השמונה שתפקידו היה לסחוב את הרמקול של המקרופון במסלול הרגיש משמעותי), הרגישו שתרמו לאירוע משותף, הרגישו שלמרות שהלכו "נגד הזרם", לא כמו כולם, העיזו, לקחו אחריות והביאו לידי הצלחה ומימוש הרעיון.

אומרים שהאח הראשון סולל את הדרך לאחיו ואחיותיו. עם שני בר המצוות שנערכו אחרי ביתי – כבר לא היתה בכלל שאלה של ללכת "נגד הזרם" וללכת בדרך פחות קונבנציונאלית.

אז מה לימדתי אותם? להאמין בעצמם, לא לחשוש להעיז, לדעת שאם הם יקחו כל נושא שהם יחשבו עליו ברצינות – הם ישיגו אותו. הם פיתחו את תחושת המסוגלות העצמית שלהם והם יודעים שהם מסוגלים, הם הבינו שהם הציבו לעצמם יעד והשיגו אותו. הם הבינו שבעבודת צוות, אפשר להשיג יותר. כל המשפה עבדה, לכל אחד היה תפקיד והם הבינו שכשכולם עובדים ביחד – התוצאה משמעותית יותר.

והכי חשוב, הם הפנימו שאין להם סיבה "ללכת עם הזרם". שברגע שהם מאמינים בעצמם, השמיים הם הגבול. הכל אפשרי.

עד היום, כבר קרוב ל 6 שנים אחרי, הבת שלי מתייחסת לאירוע הזה כאל אירוע מכונן שעיצב את דרכה, זרע בה ניצוצות של מסוגלות והוכיח לה שהיא טובה, משמעותית ויכולה להשיג כמעט כל דבר מבלי לחשוש לעמוד מול קבוצה ולהביע את דעתה.

אז איך מגדלים ילדים שמעזים ללכת נגד הזרם:

  1. למדו אותם לחשוב אחרת, לחשוב ביצירתיות, לחשוב מחוץ לקופסא. ניתן לעשות זאת באמצעות חידות, שאלות, משחקי חשיבה וכד'.
  2. למדו אותם להביע את דעתם, לא לחשוש אם הם חושבים אחרת. להיות מספיק חזקים לאמר מה הם חושבים.
  3. הרגילו אותם ב"דיבייט". תורת הויכוח. בריא להתווכח בבית (כמובן בגבולות מוגדרים). בריא להביע עמדות מונגדות ולנסות לשכנע האחד את השני. למדו אותם להביע עמדה.
  4. הרגילו אותם לא להיות "כמו כולם". אם כולם רוכשים מותגים, הסבירו להם שאפשר גם לרכוש מוצרים אחרים. שמה שחשוב זה המוצר ולא המדבקה עליו. אם כולם רוכשים מחברות עם מותג, אפשר להסתפק במחברות פשוטות ולא להיות כמו כולם, בשני המקרים מדובר באמצעי לשמירת כתב יד.
  5. חדדו אצלם תכונות מנהיגותיות. עמידה מול קהל, יכולת ארגון, יכולת יצירת גירוי אינטלקטואלי.
  6. חדדו אצלם עמדות פוליטיות. הראו להם שניתן לחשוב אחרת. גם אם דעתם מנוגדת לדעתכם.
  7. למדו אותם ליצור תחפושות מקוריות לפורים ולא לקנות כמו כולם תחפושות מוכנות, להרגיש נוח גם עם תחפושת יצירתית שעשית בעצמך.
  8. כשהם מכינים עבודות להגשה לביה"ס, זו הזדמנות לחשוב על דרך הצגה אחרת, חשיבה אלטרנטיבית. באמצעות דגם, סרט, הרצאה או כל דרך אחרת.
  9. דברו איתם הרבה על הנושא של הליכה עם או נגד הזרם. זה חשוב בהרבה נושאים. בעיקר בהיבטים שליליים (עישון, סמים, אלכוהול) הסבירו את משמעות הדיעה, את משמעות העצמאיות. את משמעות הבעת הדיעה והיכולת לעמוד על שלך, במידה ואתה אינך חושב כמו כולם.
  10. למדו אותם לא לחשוש להעיז. לא לחשוש לנסות. אנשים רבים הגיעו רחוק בזכות התעוזה.
  11. חזקו מיומנויות חברתיות. זה שאתה מעז ללכת "נגד הזרם" לא אמור להוציא אותך מהקבוצה. לקבוצה משמעות גבוהה מאוד עבור הילדים. קבוצת השווים היא קבוצה חשובה. אפשר וצריך להיות חלק מקבוצה, אבל גם צריך לדעת מתי לחשוב או לעשות אחרת.

 

השאר תגובה

הבהרה

המידע המופיע באתר זה, המלצות, שאלונים וטיפים, הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ מקצועי. על הקורא לפנות למומחה
על מנת לקבל ייעוץ מקצועי. אין בעלי האתר והמחברים נושאים בכל אחריות מסוג כלשהו לכל נזק שנגרם בעקבות שימוש במידע
המופיע באתר.