מאמרים חדשים

איך נלמד את הילדים (או בעיקר את הילדות) להתמודד עם "ריבים בין חברות"
האם אתם מתייחסים לתעודת הסיום מביה"ס כאמצעי למינוף וצמיחה?
לפתח הומור בקרב ילדים
לעודד את הילדים לעשות (כמעט) הכל ב"עשר אצבעות"
כיצד ללמד ילדים להקשיב?
נכנס יין – יצא סוד – האם עלינו ללמד את הילדים לשמור סוד או שיותר חשוב ללמד אותם לספר הכל?
איך מאמא הפכתי להיות מזכירה??? – מה זה כל הדפים האלה???
האם לחשוף ילדים למהדורת החדשות?
איך לגדל ילדים אכפתיים
מי מפחד ממסיבת הסיום? – איך להתמודד עם ילד שמסרב להופיע במופע סוף השנה
האם הילד שלי בשל לא ללכת לקייטנה ולהישאר בבית?
להתמודד עם עקשנות של ילדים
ישראל דוז פואה!! למדו את הילדים שירים ישראלים – ותרוויחו!!!
"לילה ראשון בלי אמא" – כיצד להכין את הילדים לישון מחוץ לבית
"תנו לזמן זמן" – איך ללמד ילדים לנהל את הזמן שלהם
ילדי ה"יַכְנֶע"
ילדי דור ה"WOW"
לגדל ילדים שמעזים ללכת "נגד הזרם"
איך להיות הורים מעורבים בחיי המתבגר?
"התמדה" – המנוף למימוש הפוטנציאל
"גפן במובן גאפן"- כיצד נפתח את אוצר המילים של ילדינו
תחרות בין אחים במשפחה
"לעודד ילד לחלום…"
פייסבוק! אמור לי מי הם ילדיך – ואומר לך מי אתה!
כללי

ילדי ה"יַכְנֶע"

0 395

כשהייתי ילדה קטנה, מדי מספר ימים, היתה נכנסת השכנה לשתות עם אמא שלי קפה ו"לקשקש". היום אנחנו פחות מורגלים בסיטואציה בה השכנה רק "קופצת" לקפה. כי לרוב אנחנו לא בבית, בין חוג לחוג, בריצות ובכניסות ויציאות מהדלת. בשנות השמונים (ועוד הרבה קודם לכן), שעות אחר הצהרים היו ארוכות יותר (כנראה קיצרו אותן מאז), אמהות היו עם ילדיהן בבית ושכנות "קפצו" לשתות קפה ולפטפט.

הסיטואציה שזכורה לי יותר מכל, היא שבשלב מסוים, באופן קבוע, אמא שלי היתה אומרת: "זו לא שיחה לילדים, אני מבקשת שתלכו לחדר". כשמשפט זה נאמר, היה לנו ברור שעכשיו מתחיל החלק הכי מעניין! לא היה לנו הרבה סיכוי להקשיב…אבל היה לנו ברור שעכשיו מספרים משהו מעניין על מישהו שיתכן ואנחנו מכירים.

 

חשיפה אינסופית

היום הילדים שלנו חשופים לשיחות ופרטי מידע במידה שקשה מאוד לחסימה. זה מתחיל מזה שאנחנו מדברים המון בטלפון. אם זה ברכב (בדיבורית קבל עם ועדה), אם זה בבית, אם זה בדרך, ברמקול, בלי רמקול, באוטובוס, במונית, בחנות, בסופרמרקט, בחניון, במעבר החציה, בכל מקום אנחנו מדברים. הילדים (גם אם נשתדל מאוד שלא ונשאל עשר פעמים אם יש מישהו ברכב של האדם איתו אנחנו מדברים), חשופים לפרטי מידע. רובם יודעים עם מי אתם עובדים, איך קוראים לבוס שלכם, עם מי אתם באים באינטראקציות. מי לא בסדר במשרד, מי עשה מה ומתי קורה מה.

האם אתם בגיל כל כך צעיר הכרתם את שמות העובדים במשרד של הוריכם? פרטי המידע נחשפים בפניהם אם תרצו או לא תרצו.

הילדים של היום נחשפים לכלים שמעודדים אותם "לרכל", "לדבר על", "לדבר עם", "להביע את דעתם על". כל קבוצות הווטצאפ הסגורות בהן מתרחשות בין הבנות שיחות רכילות על מאן דהוא, ללא מעצורים כשהיד על המקלדת קלה וזורמת. בתקופתנו יכולנו לאמר את דעתנו על אחר או בע"פ האחת לשניה או מקסימום בשיחה טלפון מהירה (כי המונה "דופק"…). היום הלגיטימציה להביע את דעתך על האחר מתרחשת ברבים, בפרהסיה ומקבלת לגיטימיות.

הילדים של היום לא צריכים ללכת "לחדר" כדי לדעת על מה ועם מי ההורים שלהם משוחחים. הם חברים שלהם בפייסבוק, הם יכולים להכנס ולראות במה הם מתעניינים, מה הם אומרים, מה דעתם על כל נושא ונושא. הם עוקבים אחריהם באינסטגרם, הם יכולים לראות כל תחושה, אמירה או תמונה שהם מעלים. הילדים של היום חשופים לרכילות וליחסים בין מבוגרים במידה גבוהה מאוד.

הילדים של היום מצלמים, מתעדים, מעבירים את המידע תוך שניה והופכים להיות תחנת תיעוד ושידור מהלכת.

הילדים של היום מתחנכים באווירה פתוחה ומשוחררת יותר. למרות שהבתים יותר גדולים ויש יותר מרחב, והמושג חדר מקבל משמעות של מקום יותר מרוחק, הם עדיין מעורבים ומשתתפים כמעט בכל תרחיש שהוריהם חווים.

כשההורים מנהלים את שיחות הטלפון הקולניות שלהם באמצע הבית, אפילו השכנים שותפים לחוויה. עבור הילדים זו אפילו לא עבודת בלשות, זו פשוט האזנה. אנחנו מרגילים את הילדים להאזין לתכנים שאינם לגילם ושאין הם אמורים להיות מעורים בהם. הם שומעים את הדברים, מפרשים חלקי פרשנויות ומסיקים מסקנות בהתאם ליכולתם ההתפתחותית.

זה מתחיל בגן הילדים

לא אחת סיפרו לי הגננות של ילדי, שדרך הילדים הן יודעות בדיוק מה קורה בבית. ואני לא מתכוונת רק לילדים שמגיעים לגן ואומרים: "את יודעת? אבא שלי כועס על המנהל שלו" (הוא כנראה רצה להגיד את זה גם לאמא, רק שאמא היתה עסוקה בשיחת טלפון…). הכוונה היא לילדים שמשחקים בפינת הבובות ואז פתאום אומרים במהלך המשחק "רגע, יש לי שיחת טלפון". הם עושים תנועת הרמת טלפון עם היד ומתחילים: "אתה שומע יעקב? אתמול ממש לא היית בסדר במשרד…" ואז פשוט משתפים את הגן כולו בקורות הוריהם במקום העבודה. ואז, מוסיפה הגננת, עושה את אותה תנועה ילד אחר ואומר: "זה מה שקורה כשלא מגיעים תקציבים בזמן, אז אי אפשר לשלם משכורות…". וכך מתחיל שיח חרשים בין הילדים, כשהם בכלל אינם מודעים לאינפורמציה הרבה שזורמת בגן. הגננת יודעת מי קיבל השקעה, מי עומד לעזוב את מקום העבודה, מי הרגיז את מי ועוד מיני אינפורמציות שאינן רלוונטיות לגיל הילדים, אבל זה מה שהם שמעו. אז זה מה שהם מבטאים. הפכנו אותם ל"ילדי יַכְנֶע".

מה זה "יַכְנֶע"

השם הנשי היהודי "יַכְנֶע" הוא שם שמאפיין את האישה ההמונית הרכלנית. זה שם שהפך על ידי סופרי השְטֶעטְל היהודי לסמל לזלזול.  כשאני רואה את הילדים החשופים לכל חלקי המידע ה"מיותר" הזה, אני נזכרת בשם "יַכְנֶע". עם כל המאמץ של הורינו להרחיק אותנו מהשיחה שהתנהלה מול ועם מבוגרים, הדור הנוכחי גדל בתוך השיחות, בתוך העניינים, שותף להתלבטויות, לרעיונות, להגיגים ולדעות של עולם המבוגרים האחד על השני.

ניל פוסטמן

התאורטיקן ניל פוסטמן, מוכר בעולם בזכות ספריו הביקורתיים על הסגידה לטכנולוגיה והשפעתה השלילית של הטלוויזיה על התרבות ועל השיח הציבורי. לדעתו אנו חיים עכשיו בתקופה בה הטכנולוגיה שולטת באדם לעומת תקופות קודמות בהן האדם שלט בטכנולוגיה. פוסטמן בספרו "אבדן הילדות" סובר שהצפייה של ילדים בטלוויזיה ועידן המחשבים מקצרת את גיל הילדות מאחר והיא מספקת להם מידע רב ומצמצמת בכך את מקור הסמכות של ההורים ומביאה אותם להתנהג כמו מבוגרים. הוא קרא לכך "קץ הילדות". מעבר לכך שפוסטמן צודק (על כך ניתן לקרוא בהרחבה במאמרי העוסק באחריות שלנו כמשפחה על כמות ואיכות הצפייה של הילדים שלנו בטלוויזיה), פוסטמן כנראה לא חזה את העובדה שהילדים שלנו יהיו חשופים ל"טלנובלות" בשידור חי שימצאו את ביטוין באמצעות הטלפונים הסלולארים על ידי ההורים עצמם. הוא לא חזה ילדים שיאזינו בעניין לתרחישים שאינם בהכרח לגילם, יסיקו מסקנות, יעבדו את החומרים ואף ישתפו את סביבתם ב"חדשות". ל"אבדן הילדות" מצטרף "אובדן הפרטיות".

המסורת הליבראלית קיבלה ללא הבחנה וללא עוררים כמעט את המודרניזציה. הרוב המוסרי בחר בטלוויזיה, במחשב, ובטכנולוגיה אבל עדיין לא למד מהם השלכותיהם ולא הבין עד כמה הוא מונע מילדיו את נוכחותה של הילדות. עלינו כהורים, להתנגד לתופעה של אבדן הילדות ולהעניק לילדינו את חווית הילדות האובדת.

החזרת הפרטיות

עלינו להחזיר את השיחות להיות "פרטיות", להיות פחות "המוניות", להיות יותר "דיסקרטיות". פחות לשתף את הילדים בקורותינו המפורטים ופשוט ללמד אותם "לא להקשיב לשיחות של מבוגרים". זה נשמע אולי מוזר, אבל זה חינוך. השכם וערב עלינו להסביר להם ש"לא מקשיבים לשיחות שאינן שלך". לא "מתערבים בשיחות שאינן שלך". אם לא פעם ביתי אמרה "אבל אמרת שהולכים", שאלתי אותה "אמרתי לך? כי אני לא זוכרת שאמרתי לך", "לא, את אמרת לעינת", "שוב הקשבת לשיחה ביני ובין עינת?", "שוב הקשבת לשיחה ביני ובין אבא?". תנו להם את התחושה שזה לא מנומס להאזין לשיחות "בין אחרים". תנו להם את התחושה שמתוך האזנה לשיחה בין אחרים הם הבינו מסקנה הפוכה. "אני אמרתי לעינת שהולכים, אבל דיברתי איתה על זה שהם הולכים, לא אנחנו". תנו להם את התחושה שכשהם שומעים חצאי מילים – הם מסיקים מסקנות לא נכונות. נסו להפריד בין שיחותיכם לנוכחותם. נסו לא לערב אותם. אל תחששו להשתמש במשפט "סליחה, זו שיחה של מבוגרים, אני מבקש שתצא". אתם רק תעשו להם טובה ולא תגזלו מהם את הילדות שלהם.

כיצד רצוי לנהוג על מנת לא להפוך את הילדים לילדי ה"יַכְנֶע"

  1. השתדלו לא לנהל שיחות טלפון במקומות מרכזיים בבית, בפני הילדים.
  2. השתדלו לא לנהל שיחות טלפון הקשורות לעבודה כשהילדים ברכב מקשיבים.
  3. אל תחששו לאמר לאדם איתו אתם משוחחים "אני מצטער, הילדים שלי איתי, בו נשוחח מאוחר יותר".
  4. אל תחששו לאמר לילדים "זו שיחה למבוגרים אני מבקש שלא תהיה פה".
  5. אל תתנו לילדים "לשחק" לכם בסמארטפון. הם חשופים שם להודעות ווטצאפים, אתם אף פעם לא יודעים מה ראו ומה הבינו.
  6. במידה ויש נושא "בוער" בבית. הסבירו אותו לילדים בשפתם וברמת הבנתם, על מנת שלא יסיקו מסקנות מוטעות מההתרחשות לה הם עדים.
  7. במידה והילדים שמעו משהו שלא חשבתם שנכון שישמעו. הבהירו להם בהתאם להבנתם והסבירו להם שנושא ששמעו הוא נושא פרטי של המשפחה ושאתם מבקשים שלא ישוחחו על כך עם אנשים נוספים.
  8. למדו את הילדים מה היא "פרטיות" מול "ציבוריות", מה זה "הצצה", "האזנה לשיחה בין אחרים". התערבות בשיחה בין אחרים. למדו אותם לכבד את הפרטיות של הסובבים אותם. הסבירו להם שגם הם לא היו רוצים שתאזינו לשיחות שלהם עם חבריהם. אבל הרבה יותר פשוט – אל תחשפו אותם למידע מיותר ותחסכו מהם לעמוד בפני דילמות.
  9. זכרו! לילד יש הזדמנות אחת לחוות את הילדות – הקפידו שלא יתעסק בסיפורים ואירועים הקשורים לחיי המבוגרים.

 

 

השאר תגובה

הבהרה

המידע המופיע באתר זה, המלצות, שאלונים וטיפים, הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ מקצועי. על הקורא לפנות למומחה
על מנת לקבל ייעוץ מקצועי. אין בעלי האתר והמחברים נושאים בכל אחריות מסוג כלשהו לכל נזק שנגרם בעקבות שימוש במידע
המופיע באתר.