מאמרים חדשים

איך נלמד את הילדים (או בעיקר את הילדות) להתמודד עם "ריבים בין חברות"
האם אתם מתייחסים לתעודת הסיום מביה"ס כאמצעי למינוף וצמיחה?
לפתח הומור בקרב ילדים
לעודד את הילדים לעשות (כמעט) הכל ב"עשר אצבעות"
כיצד ללמד ילדים להקשיב?
נכנס יין – יצא סוד – האם עלינו ללמד את הילדים לשמור סוד או שיותר חשוב ללמד אותם לספר הכל?
איך מאמא הפכתי להיות מזכירה??? – מה זה כל הדפים האלה???
האם לחשוף ילדים למהדורת החדשות?
איך לגדל ילדים אכפתיים
מי מפחד ממסיבת הסיום? – איך להתמודד עם ילד שמסרב להופיע במופע סוף השנה
האם הילד שלי בשל לא ללכת לקייטנה ולהישאר בבית?
להתמודד עם עקשנות של ילדים
ישראל דוז פואה!! למדו את הילדים שירים ישראלים – ותרוויחו!!!
"לילה ראשון בלי אמא" – כיצד להכין את הילדים לישון מחוץ לבית
"תנו לזמן זמן" – איך ללמד ילדים לנהל את הזמן שלהם
ילדי ה"יַכְנֶע"
ילדי דור ה"WOW"
לגדל ילדים שמעזים ללכת "נגד הזרם"
איך להיות הורים מעורבים בחיי המתבגר?
"התמדה" – המנוף למימוש הפוטנציאל
"גפן במובן גאפן"- כיצד נפתח את אוצר המילים של ילדינו
תחרות בין אחים במשפחה
"לעודד ילד לחלום…"
פייסבוק! אמור לי מי הם ילדיך – ואומר לך מי אתה!
כללי

הסמארטפון – חברם הטוב ביותר של הילדים שלנו?

2 182

בלי ששמנו לב, הילדים שלנו מצאו להם "חבר". מישהו שמבדר אותם, שומר עליהם, מעסיק אותם ומאפשר להם "להתנתק" מהעולם ולהיות רק שניהם ביחד.

למה חבר? כי הוא שומר עליהם, הוא חולק איתם חוויות, הם שומרים בו את הסודות הכי כמוסים שלהם, הם נחשפים בפניו, הם מביעים בפניו את תחושותיהם הכי עמוקות. הוא מגן עליהם. הם לא מצליחים להתנתק ממנו, לא מצליחים להתנהל בלעדיו, נותנים לו סדר עדיפות מרכזי וגם אנחנו ההורים לפעמים "מעלימים עין", כי הילד עסוק, שקט, שקוע, לא מציק, נמצא במרחק קשר עין – ונראה כאילו "יותר מזה אנחנו לא צריכים".

לחבר החדש/ישן הזה קוראים סמארטפון.

הילדים מרגישים ביטחון איתו, מוכנים להשאר לבד, מוכנים להכנס למקומות לא מוכרים כשהם איתו, מוכנים אפילו שנתקין להם תוכנות מעקב למיניהם על מנת לספק את צרכי הדאגה הטבועים בנו. העיקר שלא ניקח אותו מהם ונאפשר להם להכנס לעולמות בלתי מוגבלים של כיף והנאה.

אם עד לא מזמן סברנו שהילדים יושבים שעות מול מסך הטלוויזיה או המחשב –  לפחות הם היו מוגבלים במקום וזמן. הם לא יכלו לקחת את מכשיר הטלוויזיה או המחשב איתם לביה"ס, לחוגים, לתנועת הנוער או לארוחת הערב. היום הסמארטפון הולך איתם לכל מקום. הם משקיעים בו שעות של תשומת לב ומוותרים על מיומנויות רבות אותם יכלו לפתח אילולא המכשיר היה צמוד אליהם.

אז מה הם בעצם עושים שם? הם לא עושים שם שום דבר חשוב. הם יצרו בו תלות. רוב הזמן הם משחקים במשחקים מטופשים (אותם אלו שפעם קראנו להם משחקי טלוויזיה). אלא שאם פעם קנית משחק טלוויזיה כמו פקמן או סוליטרס היום כל עולם המשחקים נמצא תחת ידם. הם יכולים להוריד איזה משחק שעולה על דעתם, וככל שהוא יותר מטופש, ככה הם יותר מרוצים. הם משחקים עם עצמם, הם משחקים בקבוצות, הם משחקים האחד נגד השני והם קובעים שיאים מיותרים כחלק מהצבת אתגר – שיא שמתבטא בלחיצות עקביות על אותו איזור בן 15 ס"מ שבסופו של דבר מונעים מאיזה "כדור" ליפול. הם ממש לא עסוקים במשחקי טריוויה שמפתחים את הידע הכללי שלהם והם ממש לא משחקים בשעשועי מתמטיקה שמפתחים מיומנויות. כי ככל שהמשחק יותר מטופש – כך הוא יותר נחשב.

כשהם לא משחקים במשחקים, הם צופים בסרטים. אותן סדרות טלוויזיה שערוצי הילדים משדרים אחת ליום, פרושים בפניהם ללא מגבלה ומאפשרים להם לצפות בעונות שלימות ביום אחד. הם רואים פרק אחרי פרק, שכובים פרקדן, גופם שמוט ועיניהם תרות אחרי אותם 15 ס"מ כשמוחם ספק ערני, ספק רדום – אך אין ספק שהוא מעלה אבק לנוכח התכנים.

כשהם לא צופים בסדרות טלוויזיוניות, הם צופים ברצף תמונות או סרטונים מטופשים שחבריהם מעלים. מדובר בדר"כ בסרטונים המתארים "פשלות" של אנשים בדרכים רבות. בן אדם שנפל, שנתקע בקיר, שהתגלגל, שנפל לבריכה או שהחליק. זאת לצד תעלולים שעשו בעלי חיים שקפצו, החליקו, הוציאו קולות או רדפו אחרי בעל חיים אחר. כל זאת אצלם בכיס (או לרוב ביד), כשהתכנים שלפניהם מעודדים אותם לצחוק על אנשים, ליהנות מאנשים שנפגעים או מבעלי חיים שמנוצלים רק בגלל שמישהו שם להם פרוסת נקניק בקצה המצלמה.

כשהם לא מביטים בסרטים האלו, הם צופים בתמונות. בדרך הכלל התמונות האלו מתארות את בנות גילם ב"פוזות" של דוגמניות קטנות ומלווה בקריאות "מהממת", "יפיפייה", "יפה שלי", מדהימה", "אהבת חיי", או כל ביטוי אחר שכל קשר בינו לבין המציאות מקרי בהחלט.

כשהם לא עסוקים בלהעלות תמונות או "לפרגן" לתמונות,  הם מעבירים ביניהם ספק משפטים, ספק מילים, דרך הווטצאפ או הפייסבוק. בדרך כלל מדובר במילים חסרות משמעות מעבר למשמעות של "משעמם לי…אולי אם אני אכתוב לך זה יעביר את השעמום, לא ממש משנה לי מה אתה עונה, מה שחשוב זה שכתבתי משהו…"

על פי רוב הם מעלים תמונות בווטצאפ ולא כי "תמונה אחת שווה יותר מאלף מילים", אלא יותר בגלל שיותר קל לצלם ואז לשלוח. וחוץ מזה זו הזדמנות למי שלא הספיק לראות אותי מדגמנת באינסטרגם, להשלים מידע ולראות אותי פה. מעבר לכך, זו הזדמנות לראות את החבר'ה, או פשוט להרגיש חשוב ומשמעותי כי מחכות לי 300 הודעות ווטצאפ שלא פתחתי וזה אומר שאני חשוב ושכולם חברים שלי.

ארוחות הערב המשותפות (במידה ומתקיימות), הפכו בקרב הרבה משפחות לאוסף של אנשים שיושבים ביחד ומביטים בנייד. "רק דבר אחד קטן" – הרי כל צפצוף בסמארטפון יותר חשוב מלשבת עם ההורים שלך.

כשהילדים כבר נפגשים אחד עם השני, אתה רואה חבורה של ילדים שכולם עסוקים, כל אחד במכשיר שלו, כל אחד בעצמו. אף אחד לא מרגיש, לא רגיש ולא שם לב לרעהו. "זה רק אני והנייד שלי".

גם ההפסקות בבית הספר הפכו להיות אוסף של ילדים שקטים. אין להם אפילו חשק לריב, רחמנא ליצלן. למה לריב אם אפשר להקליק על עוד משחק מטופש ולהעלות את השיא? אולי מצאו דרך חדשה למניעת אלימות…

המכשיר הזה משתלט על הילדים שלנו ואם לא נמהר להציב גבולות ולקבוע דרכי התנהלות מולו – נמצא את עצמנו ובעיקר את ילדינו שקועים בתוך המסך ללא תקשורת עם הסביבה.

השימוש האינטנסיבי בסמארטפון, בדומה לשימוש האינטנסיבי במחשב או בטלוויזיה, גורם ללא מעט תופעות בלתי הפיכות (מבלי להיכנס לבעיות רפואיות של ראייה, גב כפוף, ישיבה לא בריאה או קרינה).

  • הוא גורם לחוסר צורך במפגש עם חברים (העולם כולו בכף ידי, בשביל מה חברים?). חוסר באינטראקציות עם בני גילם, חוסר בהתנסות עם בני גילם.
  • חרדה – מחקרים רבים מצביעים על הקשר שבין מסכים לחרדה, בעיקר חרדה חברתית. מסך הסמארטפון, כמו המחשב, הטלוויזיה והאיפד מאפשרים הימנעות מהמציאות ובעיקר מסיטואציות חברתיות. המסכים מאפשרים להתעלם מהכלל הראשון והחשוב ביותר והוא התמודדות עם גורם החרדה.
  • חוסר בפעילות מוטורית (על אף כל האפליקציות המעודדות תנועה) הילדים כמעט ולא זזים, הם בעיקר נמרחים, שוכבים או רפויים.
  • התנתקות מהמציאות וכניסה לעולם דמיוני לאורך שעות רבות, צפייה בלתי מוגבלת בתכניות ותכנים שלא בהכרח מותאמי גיל ולא בהכרח ניתן לעקוב ולאכוף אותם.
  • קשה לנו כהורים לראות במה הם צופים. המסך קטן ופחות גלוי לעין. אם פעם יכולנו להגיד לא להכניס טלוויזיה או מחשב לחדרי הילדים, היום אנחנו לא יכולים למנוע מהמכשיר להכנס לחדרים, הוא צמוד אליהם למיטה, וגם אם הם לידינו, הסיכוי שנצליח לראות במה הם צופים – קטן מאוד.
  • סכנת הזדהות באינטרנט. סכנה של פנייה ממבוגר או כל פנייה זדונית אחרת. אין לנו שליטה, אנחנו לא מודעים ולא יודעים עם מי הם משוחחים שם.
  • חוסר בגבולות של ימים, שעות, דקות – המכשיר איתם כל היום.
  • עוגמת נפש – אנחנו נותנים לילדים מכשיר יקר מאוד. כל אחד מהם סוחב מכשיר בעלות של לפחות מחשב נייד. אם היו שואלים אתכם אם אפשר לקחת ארנק עם אלפי שקלים לביה"ס, או אפשר לקחת את המחשב הנייד לביה"ס, יתכן ולא מיד הייתם עונים שכן (או סביר להניח שהייתם מסרבים). לעומת זאת אצלם בכיס יושב מכשיר בעלות דומה שיכול בכל רגע נתון להשבר, להגנב או להפגע.
  • השמנה – ילדים יושבים עם הטלפון, בדיוק כמו מול הטלוויזיה, הזמן חולף, זו הזדמנות "לכרסם" ולהוביל למצבי השמנה בלתי מוסברים.
  • התחזות – המכשיר מעודד את הילדים להתחזות. הם נכנסים לפורומים ורשתות חברתיות בשמות בדויים ואומרים את שעל ליבם. אף אחד אינו עוצר את ההתחזות וזו להם סביבה נוחה לאמר את שעל ליבם, ללא גבולות וללא כללי נימוס, כמקובל בחברה מתוקנת.
  • חרם חברתי – לא אחת, הצליחו הילדים למנוע מילד זה או אחר להכנס לקבוצות חברתיות בווטצאפ. לדבר מאחורי גבו, לאמר מילים לא נעימות או להסתיר. להורים קשה מאוד לעקוב אחרי סיטואציות אלו ואחרי שהתממשו – לפעמים כבר מאוחר…
  • בנוסף לחרם חברתי, לא אחת קרה שבאמצעות הווטצאפ הפיצו ילדים תמונות מביכות או סיטואציות "סודיות" של ילדים אחרים, מבלי להבין את המשמעות וההשלכות.
  • תלות – השימוש האינטנסיבי בסמארטפון יוצר תלות. הילד מתקשר להוריו על כל נושא ולא מנסה בכלל להגיע לפתרון עצמאי. קרה משהו, עוד לפני שהילד עיבד והפנים – ההורים כבר מיודעים, מצב שלעיתים יוצר מצבי לחץ מיותרים הנובעים בעיקר מזמינות המכשיר.
  • עייפות – ילדים רבים מורידים בצורה דרסטית את מספר שעות השינה שלהם מאחר והם שקועים בשעות הלילה בסמארטפון.
  • שיחות – אם חשבנו שקנינו לילדים סמארטפון על מנת שישוחחו עם חבריהם, תופתעו לשמוע שרוב הילדים ממש לא משוחחים. אם עשיתם להם חבילה בחברה סלולרית – אתם יכולים לבטל. הם לא משוחחים! הם עושים במכשיר הכל מלבד לשוחח.

אי אפשר להתנגד לחלוטין לשימוש בסמארטפון. למעשה אנחנו ההורים די מרוצים במקרים רבים שהילדים לוקחים אותו, ולעיתים אפילו חרדים אם הם שוכחים אותם בבית. נוח לנו לשלוח אותם מחוץ לבית כשאנחנו יודעים איפה הם נמצאים ויכולים להשיג אותם בכל רגע נתון, נוח לנו שהם עונים לנו לווטצאפ, נוח לנו לתת להם תוכנת מעקב ולדעת היכן הם במידה והם לא עונים. נוח לנו שיש להם אמצעי לקריאה לעזרה במידה ונזקקו לכך.

הבעיה המרכזית היא שאנחנו לא שמים גבולות. לא שמים גבולות בשימוש בסמארטפון בדיוק כמו שאנחנו לא שמים גבולות בנושאים נוספים.

אז מה עלינו לעשות כדי ליצור איזון בשימוש הילדים בסמארטפון?

  1. דוגמא אישית – תנו דוגמא אישית. נסו גם אתם "לשלוט" בשימוש בסמארטפון. אל תהפכו אותו למרכז חייכם, אל תשתמשו בו בארוחות משותפות, אל תשתמשו בו כשאתם בבילויים משפחתיים ואל תשתמשו בו תוך כדי שיחה עם הילדים.
  2. קבעו סדר עדיפויות – מה מותר לעשות מתי. חינוך לסדרי עדיפויות נכון בכל נושא. למדו אותם שלא משתמשים בסמארטפון לפני שסיימו את הכנת שיעורי הבית, לפני שלמדו למבחן, לפני שאכלו ארוחת צהרים, לפני שסיימו את החוג וכד'.
  3. חברים – עודדו אותם להפגש עם חברים ובקרו בפניהם את העובדה שהם יושבים כולם עם המכשירים. נסו לאתגר אותם בפעילויות עם החברים שלא יאפשרו להם להיות צמודים למכשירים.
  4. שעות מוגדרות – הגדירו שעות בהן לגיטימי להשתמש בסמארטפון ושעות בהן לא. קבעו למשל שאחרי שעה מסויימת בערב, שעת השינה, אתם אוסרים עליהם להשתמש בסמארטפון. הגדירו את שעת ההתארגנות בבוקר כשעה אסורה לשימוש (שעה שוגררת איחורים) והגדירו את שעות הארוחה כאסורות. אכפו את ההגדרות. הקפידו להגדיר כמה שעות מותר להשתמש ביום במכשיר. אל תאפשרו יותר מזה. הרגישו בנוח לקחת להם את המכשיר במידה ועברו על הכללים. מניסיוני, המכשירים של הילדים שלי "מאושפזים" לא אחת בחדרי, אם אני מרגישה ש"הגזימו" בשימוש. "אישפוז" הטלפון מהווה מבחינתם איום. במידה ואני רואה את אחד מהם "מפריז" בשימוש, אני מיד שואלת אם מתחשק לו להכניס את הטלפון ל"אשפוז". הבעיה עם "אשפוז" הטלפון היא שהם יודעים מתי הוא נכנס, הם אף פעם לא יודעים מתי הוא יצא…
  5. ארוחות משותפות – בשום אופן אל תאפשרו שימוש בטלפון בארוחה!!! ואל תוותרו. טלפון שאני רואה בארוחה – נכנס ל"אשפוז". לא מזמן סיפרה לי חברה על חברתה, שאוספת את מכשירי הטלפון לפני ארוחת הערב ושומרת אותם בקופסא עד סיום הארוחה. הפתרון הזכיר לי מרכז קהילתי שיצר "ביביסיטר" לסמארטפונים. בכל פעם שמגיע קהל להופעות או הצגות, הם אוספים מהם את הסמארטפונים, מסמנים למי שייך כל אחד ובאיזה כיסא הוא יושב. ובמידה ומתקבלת שיחה דחופה (בהתאם להגדרת בעל הסמארטפון), הם "מפריעים" באמצע ההופעה ומוציאים אותו לשיחה.
  6. יום בלי מכשיר – נסו להחליט על "יום בלי מכשירי סמארטפון". אני מזהירה מראש. יש נערים שזה יהיה להם מאוד קשה!! אבל זה חשוב. פתאום הם רואים כמה זמן פנוי יש להם, כמה דברים אפשר לעשות, או כמה הם התרגלו לא לעשות מאז שהם "מוחברים".
  7. חוסר בתלות – נסו ללמד את הילד לא ליצור תלות במכשיר ולהתקשר אליכם אחרי כל תרחיש. למדו אותו לנסות להסתדר בעצמו, ורק אם לא הצליח – שיתקשר.
  8. הפרעת קשב – העולם המחקרי קושר בין המצאות ארוכה של ילדים מול "מסך" לתופעות של הפרעת קשב. הסמארטפון הוא מסך. הוא מסך אינטנסיבי, הוא חמור יותר ממסך הטלוויזיה או המחשב.
  9. דומיננטיות – חשוב לבדוק האם לסמארטפון יש חלק גדול בחיי הילד, האם הוא חושב על הודעות, משחקים או התרחשויות הקשורות בסמארטפון, גם כשהוא לא לידו. האם הוא כועס ומגיב באלימות מילולית או פיסית כשהוא מפסיק להשתמש במכשיר. במידה וכן, חשוב לנסות לאזן את תדירות השימוש במכשיר.
  10. במידה ואתם חוששים שהילד "מכור", לא מצליח להתנתק, טפלו בבעיה מוקדם. אל תחכו שהמצב יחמיר. הציבו גבולות ועמדו על כך שיעמוד בהם.
  11. במיוחד בגילאים צעירים – השתדלו לא להשאיר את הילדים לבד עם הסמארטפון. במידה והילד משתמש במכשיר, לפחות שיהיה בטווח הראיה שלכם.
  12. תכניות טלוויזיה – אל תאפשרו להם לראות תכניות טלוויזיה בסמארטפון. תכניות טלוויזיה רואים בטלוויזיה. כך תפחיתו מהם שעות שימוש מיותרות.
  13. משחקים – נסו לסנן את כמות ואיכות המשחקים איתם הילדים "מעבירים את הזמן" בסמארטפון. עודדו "משחקים חכמים" הרשת מלאה בהם.
  14. שוחחו עם הילדים על התכנים המביכים בהם הם צופים. דברו איתם על המשמעות של פגיעה באנשים שנפגעו או בבעלי חיים שעוברים התעללות.
  15. שוחחו עם הילדים על הסכנות הטמונות ברשתות החברתיות. שוחחו איתם על המשמעות של הזדהות, משמעות של "אנשים רעים" או "אורבים".
  16. שוחחו עם הילדים על משמעות ה"הזדהות". למה לא נכון להזדהות ב"שם בדוי". למה חשוב לעמוד מאחורי מה שאתה אומר או חושב.
  17. הסבירו את משמעות ה"הדרה" של ילדים מהווטצאפ. למה לא נכון לעשות קבוצות מהם מנדים חלק מהילדים. למה חשוב לשתף את כל החברים ולא לפגוע בחלקם.
  18. הסבירו את משמעות העלאת תמונות בווטצאפ שיכולות לפגוע באחרים. שוחח עם הילדים על המחוייבות שלהם כלפי חבריהם ועל הצורך להמנע משימוש בסמארטפון במטרה לפגוע בחברים.
  19. אל תחששו להעיר – בכל פעם שאני עוברת ליד הילדים ורואה אותם שקועים במכשיר אני "זורקת" הערה עוקצנית שמדגישה עד כמה אני לא מרוצה מהסיטואציה.
  20. נסו להיות בעיניינים – שאלו את הילדים מה הם עושים בטלפון, במה הם צופים, באיזה משחקים הם משחקים, עם מי הם מתכתבים, ממה הם צוחקים? נסו "לשדר" להם שאתם "בעיניינים" ושאי אפשר להסתיר מכם.

זכרו!  לא נפסיד הרבה אם נרחיק את הילדים שלנו מהסמארטפון בגיל צעיר – אבל יתכן שנפסיד המון אם נחשוף אותם למסך בתקופה הזו!

2 תגובות

  1. Shikma Geffon 10 במאי 2015 at 9:18 -  הגב

    DoctorM, איזה מזל שאני קוראת את מה שיש לך לומר רגע לפני שהילדה שלי עושה באנג'י לעולם הסמארטפונים הקניות וכל מה שבינהם….. תודה על המאמרים מאיריי העיניים ועל היכולת שלך לעודד את הקורא לא לוותר על העקרונות. אני קוראת את מה שאת מתארת, ומצד אחד צוחקת, כי זה מצחיק מרוב שזה פתטי, ומצד שני אני מרגישה צער עמוק על כך שגיל ההתבגרות היצירתי והדינמי הופך להיות גיל הסמרטפון הרדוד. מבהיל! אז תודה שאת משרטטת את השביל לאיזור שבו אין קליטה אבל סוף סוף קולטים בו משהו….!

  2. Doctor M 10 במאי 2015 at 9:41 -  הגב

    תודה!! בתקווה ששבילי אזורי ה"קליטה" רק יורחבו! ממליצה למלא את השאלון, או לפחות "לעבור" על השאלות ולקבל קנה מידה לגבי האיזון שכל אחד מאיתנו יוצר בשימוש הילדים שלו בסמארטפון.

השאר תגובה

הבהרה

המידע המופיע באתר זה, המלצות, שאלונים וטיפים, הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ מקצועי. על הקורא לפנות למומחה
על מנת לקבל ייעוץ מקצועי. אין בעלי האתר והמחברים נושאים בכל אחריות מסוג כלשהו לכל נזק שנגרם בעקבות שימוש במידע
המופיע באתר.