מאמרים חדשים

איך נלמד את הילדים (או בעיקר את הילדות) להתמודד עם "ריבים בין חברות"
האם אתם מתייחסים לתעודת הסיום מביה"ס כאמצעי למינוף וצמיחה?
לפתח הומור בקרב ילדים
לעודד את הילדים לעשות (כמעט) הכל ב"עשר אצבעות"
כיצד ללמד ילדים להקשיב?
נכנס יין – יצא סוד – האם עלינו ללמד את הילדים לשמור סוד או שיותר חשוב ללמד אותם לספר הכל?
איך מאמא הפכתי להיות מזכירה??? – מה זה כל הדפים האלה???
האם לחשוף ילדים למהדורת החדשות?
איך לגדל ילדים אכפתיים
מי מפחד ממסיבת הסיום? – איך להתמודד עם ילד שמסרב להופיע במופע סוף השנה
האם הילד שלי בשל לא ללכת לקייטנה ולהישאר בבית?
להתמודד עם עקשנות של ילדים
ישראל דוז פואה!! למדו את הילדים שירים ישראלים – ותרוויחו!!!
"לילה ראשון בלי אמא" – כיצד להכין את הילדים לישון מחוץ לבית
"תנו לזמן זמן" – איך ללמד ילדים לנהל את הזמן שלהם
ילדי ה"יַכְנֶע"
ילדי דור ה"WOW"
לגדל ילדים שמעזים ללכת "נגד הזרם"
איך להיות הורים מעורבים בחיי המתבגר?
"התמדה" – המנוף למימוש הפוטנציאל
"גפן במובן גאפן"- כיצד נפתח את אוצר המילים של ילדינו
תחרות בין אחים במשפחה
"לעודד ילד לחלום…"
פייסבוק! אמור לי מי הם ילדיך – ואומר לך מי אתה!
כללי

ילדי דור ה"WOW"

0 58

בלי ששמנו לב, ממש "מתחת לאף", הולך ומתפתח לו דור ה"וואוו". דור שמוכן לפתוח ולענות רק להודעות הכוללות הוראות מלאי התפעלות כמו "וואוו", "לא תאמינו", "חייבים להכנס", "כנסו כנסו", אם לא קודמת להודעה איזו אמירה גרנדיוזית, מופלאה, כזו שסוחפת ומצליחה לשכנע את הילד לעשות את הפעולה הכל כך מורכבת של לחיצה על גבי הלינק, הסיכוי שהוא יכנס לצפות בטקסט, בתמונה או בסרטון – ממש קטן.

הילדים שלנו מוקפים במסרים מכל הכיוונים. מסר גורר מסר, הודעה גוררת הודעה, הם יכולים לסיים את היום עם מאות הודעות שכוללות הודעות ווטצאפ, אינסטגרם, פייסבוק, סרטונים או סתם "הפרעות ברשת…". הם לא נכנסים לכולם, לא משיבים לכולם ולומדים להיות אטומים למידע.

אם אני שומעת את הצליל של ההודעה בטלפון או במחשב, אני (בכל זאת מהדור הזקן יותר…) מיד מרגישה צורך לענות, להגיב. מישהו שלח לי משהו, זה ממש לא מנומס להתעלם. הילדים שלי צוחקים עלי ואומרים לי "לא שלחו את זה לך, שלחו את זה לקבוצה, את לא חייבת להגיב, לא חייבת לענות". הילדים שלנו לומדים להתעלם מההודעות, לא להתייחס לשולח, לא להתייחס לתוכן בכובד ראש.

אנחנו עוד מהדור שקיבל מכתב או גלויה בדואר ודאג לענות ולהתייחס. אחר כך עברנו לפקסים ומאוחר יותר למיילים והתייחסנו אליהם כאל דואר ממוחשב. גם לווטצאפים רובנו מתייחסים ככאלה. הדור הצעיר למד להתעלם. אם זה לא "וואוו" הוא לא מתסכל, לא נכנס, לא מקדיש לכך מאמץ.

אנחנו אשמים. אנחנו הרגלנו אותם לכך שכל דבר הוא "וואוו". זה מתחיל כשהם נולדים ועל כל דבר שהם עושים, הוגים, מצייצים או מציגים, אנחנו מגיבים ב"וואאוו… כל הכבוד". ככה אנחנו מעודדים אותם להמשיך, להופיע, להראות לנו, לצייץ, לדבר או ליצור קשר. בהתאם ל"וואוו" שלנו הם מגיבים ומתפתחים. אחר כך אנחנו מגיבים באותו "וואאוו" לכל עשיה שלהם. הילד הביא מהגן אוסף גרוטאות מודבק האחד לשני ואנחנו ויוצאים בקריאת "וואוו!!!", הילד שירבט בצבעי גועש על דף, אנחנו מגיבים ב"וואוו", אנחנו מעודדים אותם באמצעות קריאת ההתפעלות וה"וואוו".

אנחנו גם מלמדים אותם להתייחס ב"וואוו". סבתא קנתה מתנה, פותחים את המתנה ואומרים "וואוו…איזה יופי!!", הם לובשים בגד חדש אנחנו מגיבים ב"וואוו". אנחנו מצלמים אותם במצלמה, בטלפון או בכל אמצעי ומיד אומרים "וואוו…איזו תמונה", הם מביאים ציון גבוה אנחנו מיד מגיבים ב"וואוו…כל הכבוד!", הם מנצחים בתחרות אנחנו מיד מגיבים ב"וואוו…כל הכבוד!". החיים שלהם סובבים סביב ה"וואוו". אז מה הפלא שאם זה לא נוצץ, עושה שתי סלטות באוויר, מעיף זיקוקים או נוחת עם שפגט – הם פשוט לא נכנסים? לא מקליקים?

לימדנו את הילדים שלנו להגיב למסרים קצרים, מסרים קולעים, שיחה ב"כן, לא, שחור, לבן". לימדנו אותם ש"תמונה אחת שווה יותר מאלף מילים" ואני ממש לא זוכרת מתי הילדים שלנו לאחרונה קראו או כתבו אלף מילים הם הפנימו את  מסר עד הסוף. הם פשוט מסתכלים, מביטים, בוהים – לא קוראים. למה להתאמץ לקרוא מאמר בן 200 מילים כשאפשר פשוט להראות תמונה או סרטון. כשגם הסרטון, חלילה לו לעבור על מספר רב יותר מ 30 שניות.

אנחנו מלמדים את הילדים לחיות בסביבת ה"אינסטנט", הכל עכשיו, הכל מיד, הכל בזיקוקים, בלי מאמץ. הם לא זקוקים לאתגרים, הכל מונח בתוך הסמארטפון שלהם והכל "וואוו".

אבל החיים אינם כאלה. בחיים יש הרבה רגעים סיזיפיים, הרבה רגעים לא ממש מעניינים, לא על כל דבר שאתה עושה אתה זוכה לקריאת התפעלות, לא על כל דבר שאתה עושה אתה זוכה ל"לייקים". אתה גם נכשל, ולא תמיד מצליח, ולפעמים טועה, ולא הכל אפשר לבטא ב 30 שניות, עדיין צריך להתאמן למבחן במתמטיקה ולחזור על אותו תרגיל מספר פעמים עד שיצליח, עדיין ביה"ס דורש מאיתנו (במידה וההורים לא דאגו לכך) לקרוא לא מעט עמודים, עדיין צריך להתמודד עם חומר בהסטוריה או בספרות ולא תמיד זה במרכז העניינים. אבל אנחנו למעשה לימדנו אותם להשתעמם. כי אם זה לא "וואוו", ובלי זיקוקים, ובלי "צחוקים" או פעלולים – זה כבר לא מעניין. איך מורה בכיתה יכולה להתחרות בכל כך הרבה תכני "וואוו". איך מורה בכיתה יכולה להעביר חומר כשהיא מעבירה מידע באופן פרונטאלי ללא מצגות קופצות או סרטונים מרצדים. איך ילד יכול להכין שיעורי בית כשכל מה שעומד לרשותו זה דף נייר ועט? חסרה לו המוסיקה, ה"אקשן" הקצב… דור ה"וואוו" יוצר לעצמו נזק עתידי שיתבטא בחוסר יכולת להקשיב לטקסט מונוטוני, חוסר יכולת להפנים שיעור פרונטאלי, חוסר יכולת לקרוא טקסט מעמיק או לתרגל באופן אינטנסיבי תרגילים או תהליכים שאין בהם הרבה עניין.

תרבות ה"איסטנט" מחנכת את הילדים שלנו להיות רדודים, לא לחשוב לעומק, לקבל מידע כאן ועכשיו בזמינות מקסימלית ולקדם את תרבות ה"כלום". ובראש העדר חלילן בשם מארק צוקרברג.

אז מה אני מציעה?

  1. השתדלו לא להתפעל "סתם" מכל דבר ולתת משקל של הגיון למידת ההתפעלות. פרגנו במקרה שאכן צריך לפרגן ולהתלהב, ובמקרה שלא – חסכו מהילד את קולות ההתפעלות המיותרים.
  2. למדו את הילדים לעסוק גם בעיסוקים שאינם מלווים בצלילים, קולות וטכנולוגיה. שחקו איתם משחקי חשיבה ומשחקי קופסא. הרכיבו פאזלים, הקנו להם מיומנויות של ריכוז שלא באמצעות טכנולוגיות.
  3. קראו איתם ספרים. ולא רק ספרים עם תמונות. הרגילו אותם להתמודד עם טקסט.
  4. הרגילו אותם גם לקרוא טקסטים פשוטים ב"שחור לבן".
  5. תנו להם להתנסות במשימות שפחות מעניינות כמו קילוף תפוחי אדמה, סיוע במטבח, סיוע בכביסה, עבודות מונוטוניות ש"צריך" לעשות.
  6. הקפידו על הכנת שיעורי בית במקום שקט ומנותק מרעשים והפרעות.
  7. אל תחפשו בכל נושא רק אטרקציות והתלהבות. למדו אותם להנות מתמונה, מנוף, משקיעה.
  8. הנהיגו הליכה יומית או שבועית משותפת, שוחחו אחד עם השני, בלי טלפונים, בלי הודעות, בלי הסחות דעת.
  9. למדו אותם להפריד את העיקר מהטפל. להבין אם התוכן קיים מאחורי ה"אקשן" וה"פעלולים".
  10. הקדישו זמן מיוחד לקריאה, להכנת שיעורי בית, לשיחה – כך תרגילו אותם לפתח גם מיומנויות יומיומיות פחות אטרקטיביות.
  11. נתקו אותם מהסביבה הוירטואלית (טלפון/מחשב) למספר שעות ביום (לפחות נתקו מבחינת אינטראקציה עם המכשיר, אם ממש קשה להם – שיהיה לידם).
  12. הקפידו לשים את ה"וואוו" במקום הנכון – ואז הוא באמת יהיה "וואוו"!!

השאר תגובה

הבהרה

המידע המופיע באתר זה, המלצות, שאלונים וטיפים, הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ מקצועי. על הקורא לפנות למומחה
על מנת לקבל ייעוץ מקצועי. אין בעלי האתר והמחברים נושאים בכל אחריות מסוג כלשהו לכל נזק שנגרם בעקבות שימוש במידע
המופיע באתר.