מאמרים חדשים

איך נלמד את הילדים (או בעיקר את הילדות) להתמודד עם "ריבים בין חברות"
האם אתם מתייחסים לתעודת הסיום מביה"ס כאמצעי למינוף וצמיחה?
לפתח הומור בקרב ילדים
לעודד את הילדים לעשות (כמעט) הכל ב"עשר אצבעות"
כיצד ללמד ילדים להקשיב?
נכנס יין – יצא סוד – האם עלינו ללמד את הילדים לשמור סוד או שיותר חשוב ללמד אותם לספר הכל?
איך מאמא הפכתי להיות מזכירה??? – מה זה כל הדפים האלה???
האם לחשוף ילדים למהדורת החדשות?
איך לגדל ילדים אכפתיים
מי מפחד ממסיבת הסיום? – איך להתמודד עם ילד שמסרב להופיע במופע סוף השנה
האם הילד שלי בשל לא ללכת לקייטנה ולהישאר בבית?
להתמודד עם עקשנות של ילדים
ישראל דוז פואה!! למדו את הילדים שירים ישראלים – ותרוויחו!!!
"לילה ראשון בלי אמא" – כיצד להכין את הילדים לישון מחוץ לבית
"תנו לזמן זמן" – איך ללמד ילדים לנהל את הזמן שלהם
ילדי ה"יַכְנֶע"
ילדי דור ה"WOW"
לגדל ילדים שמעזים ללכת "נגד הזרם"
איך להיות הורים מעורבים בחיי המתבגר?
"התמדה" – המנוף למימוש הפוטנציאל
"גפן במובן גאפן"- כיצד נפתח את אוצר המילים של ילדינו
תחרות בין אחים במשפחה
"לעודד ילד לחלום…"
פייסבוק! אמור לי מי הם ילדיך – ואומר לך מי אתה!
כללי

איך נלמד את הילדים (או בעיקר את הילדות) להתמודד עם "ריבים בין חברות"

0 138

אין דבר יותר כואב, מטריד ומעסיק מלחזור הביתה מיום עבודה ולשמוע מהילד שלך שפגעו בו בכיתה. העליבו אותו, לא שיחקו אתו, רבו אתו, או הוא רב איתם. האשימו אותו, או שהוא האשים אותם. לא התייחסו אליו.

גם לריב צריך ללמוד. חשוב לדעת איך לעשות את זה, איך לנהל את זה, איך להתמודד עם זה או איך להימנע מזה.

חשוב לדעת מה לאמר, מתי לאמר, האם לאמר ובעיקר לדעת לבקש סליחה ולהתנצל במידה ומישהו נפגע.

ריבים מתרחשים באופן טבעי לכל אורך החיים. הם מתחילים בגיל הרך ב"הוא לקח לי", "הוא משך לי", "הוא הרביץ לי", ומתפתחים עם השנים. שיאם של הריבים, בדרך כלל בין בנות, באים לידי ביטוי בסביבות הגילאים 10-12. גיל ה"קצ'קס". הפערים הרגשיים בין הבנות עדיין גדולים, חלקן פועלות מתוך מניעים שכלתניים, חלקן מגיבות מתוך תחושות רגשיות וחלקן, בחכמתן, תופסות מרחק.

עצות של הורים

הבעיה מתחילה, כשלתוך הריבים והוויכוחים מצטרפים ההורים. אז זה כבר מתכון להוצאת דברים מהקשרם וליצירת מצב בו מעל ראשיהן של הבנות, מתרחשת מלחמה, שמתרחשת למעשה בין ההורים.

הורה אחד נותן לבתו עצה עסיסית כיצד להגיב. הילדה מעבירה את המסר לחברתה בכיתה, החברה אינה יודעת כיצד להתמודד עם המסר ומשתפת את אמה שבדרך כלל תיתן לה עצה המתאימה לבת 30 פלוס ולא לבת 10 וכך תתחיל להתחולל מלחמה מעל ראשי הילדות, המתנהלת באמצעות, או דרך הילדות, כאשר תרומתה להתפתחותן אפסית, עד כדי ארסית, מאחר ובפעם הבאה, כשתפרוץ סיטואציה דומה, הן לא ידעו כיצד להגיב ולהתמודד מאחר ונותני העצות לא יהיו בהכרח בסביבה.

כאשר אנחנו, כהורים, נמצאים יחד עם הילדים, והילדים רבים ביניהם, באינסטינקט אנחנו מוצאים עצמנו מתערבים ומנסים להביא את הבעיה לידי פתרון. התנהלות זו, במקום להביא לידי פתרון והקלה, יוצרת מצב שמכניס אותנו כהורים ואת ילדינו, כילדים, למצב הרבה יותר מורכב מהמצב שהיה טרם התחלנו להתערב.

כאשר אנחנו מתערבים, אנחנו בדר"כ מובילים למצב של צודק וטועה, מנצח ומפסיד, מרוויח ומפסיד. אנחנו בדר"כ נבין יותר ללב ילדינו, תחושותינו האימהיים יכנסו לפעולה ולא נוכל להסכים עם מצב בו הבת שלנו טועה.

אבל כמו בכל דבר, ביחסים בין אנשים, ובטח ביחסים בין ילדים, אין שחור ולבן. אין צודק וטועה. יש ערב רב של רגשות, סיפורים, משקעים וסיטואציות שקדמו לוויכוח, לא תמיד אנחנו רואים את כל התמונה, אנחנו הרי לא עם הילדים במהלך כל היום ולעיתים התגובה שלנו רק מגבירה את המתח.

קשה לעמוד מהצד ולהיות עדים למערכת יחסים לא טובה בין ילד לחבריו. מה בכל זאת אפשר לעשות על מנת לא לתת לילדים עצות או הכוונות שלא רק יקשו על המצב?

לא להתערב

באופן עקרוני, לא רצוי להתערב. מערכות יחסים בין ילדים הן דינאמיות ומשתנות כל הזמן. הם יכולים להגיע יום אחד הביתה עם סיפור כאילו התרחשה קטסטרופה בכיתה, ולמחרת לשכוח מהכל ולספר על התנהלות תקינה ורגילה בין הילדים. לעיתים קורה מצב בו הילד מגיע פגוע לביתו, יוצא חמוש בעצות מהוריו שלא ישנו כל הלילה לנוכח התיאור (כשהעצות הן בדר"כ עצות למבוגרים ולא לילדים) ולמחרת מגיע לכיתה וכאילו כלום לא קרה. כולם שכחו. מצב זה נובע ממספר סיבות. או שהילדים לא לקחו את הסיפור כל כך ברצינות ופשוט שכחו ממנו. או ששאר ילדי הכיתה לא התרגשו כל כך והילד שלך היה נרגש במיוחד והוציא דברים מהקשרם, ו/או מפרופורציות.

העיקרון של "לא להתערב" לא מהווה תחליף ל"תתעלם". אסור לנו להתעלם. יש הבדל בין להתעלם לבין להתערב. עלינו כהורים להתייחס מאוד ברצינות לטענות ולתחושות של ילדינו, אך חשוב במקביל לשמור על העיקרון של "לא להתערב". כן לחזק את הילד, כן לתת עצות, אבל עצות שלא נכנסות לפרטי המקרה, אלא עצות שמטרתן חיזוק הילד. חיזוק הילד בעיני עצמו, פיתוח הביטחון העצמי שלו, ולא עצות של תגידי לה ככה ותעשי לה ככה.

מערכות יחסים דינאמיות

חשוב לזכור שמערכות היחסים בין הילדים הן דינאמיות ומשתנות כל הזמן. ילדים מתאמנים ביצירת קשרים ולחלק ממערכות היחסים, הריבים והחברויות הן סוג של אימון לחיים. סוג של חישול. ילדים מצד אחד מתאמנים ביצירת קשרים ומצד שני מתאמנים בפתרון בעיות וקשיים. המטרה שלנו כהורים היא לחזק אותם כאנשים, כבוגרים, כבודדים. ככאלה שיודעים להסתדר בחברה. ולא לתת להם מענה ספציפי לוויכוח זה או אחר. לא לנחם אותם או לרחם עליהם אלא להבין למה נפגעו, למה בחרו להיפגע? האם ניתן היה להתעלם מהסיטואציה ולא להיפגע? הידיעה שאני בוחר להיפגע היא מאוד משמעותית. מאחר ובאותה מידה אני יכול גם לבחור לא להיפגע, לא לקחת ללב, לא להתייחס. עצם העובדה שבחרתי להיפגע זו בחירה שלי. למדו אותם מתי לבחור מה ומהי המשמעות של כל בחירה.

לעיתים הורים מייעצים לילדה זו או אחרת להתרחק מילד זה או אחר. חשוב להבין שקשרים חברתיים הנם קשרים שעונים לילד על צורך מסוים. עונים על צרכים גלויים ועל צרכים סמויים. אני חבר של הילד הזה כי הוא מצחיק אותי. אני חבר של הילד הזה כי אתו אפשר לשחק משחקי קופסא, אני חבר של הילדה הזו כי אצלה אני פוגש את כל מה שאין לי בבית או אני חברה של הילדה הזו כי החברות שלה יוצרת לי השתייכות לסטטוס מסוים בכיתה.

בכל מערכת יחסים יש רווחים. מכל מערכת יחסים אני לומד. אני לומד להתמודד, אני לומד להכיר, אני לומד להיות חלק מ, אני פוגש תרבויות נוספות, התנהגויות נוספות. גם אם נראה לנו כהורים שמערכת היחסים אינה שוויונית, אחת היא ה"מלכה" והשנייה עושה כמבוקשה. סביר להניח שלכל צד יש רווח מסוים מהסיטואציה. גם לילדה העושה כמבוקשה של ה"מלכה" יש רווח מסוים. תחושת השתייכות לקבוצה מסוימת, תחושת משמעות, תחושת מחויבות המחדדת את השייכות החברתית.

סביר להניח שלא תרצו שילדיכם יעשה כמבוקשו של אף אחד. עליכם כהורים, במקום להפריד אותו מחבריו, לאיים עליו אם יתקרב אליו או לאסור עליו להיות חבר שלו, פשוט לחזק אותו. לתת לו כלים באמצעותם ירגיש חזק, משמעותי, מיוחד, שווה. בעל יכולות, בעל עוצמות. אף פעם לא יזיק לחזק את הילד. זה רק יקדם אותו. שדרו לו שאתם סומכים עליו, שהוא מוצלח, שהוא עצמאי, שהוא שייך ורצוי. שאתם אוהבים אותו ומאמינים בו. שאתם סומכים עליו ויודעים שהוא יודע ומצליח להסתדר בקבוצה.

לתפוס מרחק

למדו אותו להסתכל על הדברים מלמעלה. אם ראית ילדים רבים, את תתפוס עמדה, אל תהיה חלק מ, אל תתערב. תתפוס מרחק. תסתכל על הדברים מלמעלה. אל תכניס את עצמך לבעיות של אחרים. פעמים רבות ילדים נחשפים לריבים בגלל שהם בוחרים לנקוט צד בין ילדים רבים בריב שבכלל אינו קשור אליהם. הם מוצאים עצמם נגררים לתוך סיטואציה שהם יודעים איך נכנסו אליה ולא בהכרח ידעו איך לצאת. הדבר בדרך כלל מתרחש כששני הילדים הדומיננטיים בכיתה רבים ושאר ילדי הכיתה תופסים תפקיד של "מחנה" זה או אחר. המצב מוביל לריבים וויכוחים גם בין "תופסי העמדה" שלא תמיד יש להם את היכולות הרגשיות להתמודד עם הסיטואציה וכתוצאה מכך מתפתחים הרבה "ריבי משנה". למדו את הילדים לא להגרר לוויכוחים שאינם קשורים אליהם. אם יש מהומה, שיתרחקו, שלא יתערבו, שלא ינקטו עמדה. נקיטת העמדה לא תורמת לאף צד ורק יוצרת כאוס ממנו כבר הרבה יותר קשה לצאת.

כיצד לייעץ

לעיתים אנחנו כל כך נפגעים בשביל הילד שלנו שאנחנו נותנים לו עצות אחיתופל שבסופו של דבר רק מקשות על התנהלותו בחברה. במקום לייעץ לו בשיטת עשה ואל תעשה, יעצו לו בשיטת אתה חזק. אתה לא נפגע בקלות, אתה יודע להתמודד, אתה יודע לסלוח, אנחנו סומכים עליך. אתה שווה בין שווים. ייעצו לו ליזום משהו בכיתה, להתבלט בכיתה, לארגן משהו, להוביל, לתכנן. צאו מהנושא לנושאים אחרים שהם הוא חזק, יכול להתבלט ולזכות באהדת הכיתה.

אל תערבו את ההורים

לא אחת פגשתי הורים שחשבו שאם יטלפנו להורי הילד הכביכול פוגע, ישיגו שקט מצד הילד הפגוע. מצב זה מחזק את גישת ה"מיקוד שליטה חיצוני". ניסיון להאשים משיהו חיצוני. לא לקחת אחריות. משם תבוא הישועה. נמצא אשם. הילד שלי תמיד צודק!  פה מתחילה הטעות.

הילד נפגע? למדו אותו לא להיפגע, לא לקחת ללב, לחשוב איך עליו לפעול אחרת על מנת שלא ירגיש כך שוב. הבהירו לו שכאשר הוא נפגע, הצד הפוגע השיג את מבוקשו. למדו אותו לא לקחת ללב. לא להיפגע. הסבירו לו שזו בחירה שלו האם להיפגע. שלפעמים אנחנו נפגעים כשהצד השני בכלל לא התכוון לפגוע. למדו אותו שלהיפגע זו החלטה של הנפגע ולא של אף אחד אחר. תנו כלים להתמודד עם שאר ילדי הכיתה. הסבירו לו שהוא טוב יותר, חזק יותר, חכם יותר. שאתם סומכים עליו. תנו כלים להנהגה, להובלה, להיות זה שמחליט, זה שמקבל את ההחלטות, זה שמקשיבים לו. טלפון להורה אחר רק יעצים את הסיטואציה, רק יגדיל את מספר המעורבים ומספר העצות. הדבר דומה לאמא פילה שהבן שלה לא מצליח ללקט אוכל. אז מה היא תבחר לעשות? ללקט מזון לבנה בעצמה? להתקשר לאמא של הפילים האחרים שגומרים לו את כל האוכל ולבקש מהם להשאיר לבנה? או לאמן אותו בתהליך לקיטת המזון ולתת לו כלים לליקוט מזון יעיל ומספק?

תנו להם חכות

אל תתנו לילדים דגים, תנו להם חכות. למדו אותם לפתור את הבעיות, למדו אותם להתמודד, למדו אותם לא להפגע, לא לקחת ללב, לא להתייחס, להגיב בצורה כזו שיותר לא יתעסקו איתם. אמא פילה תשקיע מאמצים בלימוד בנה כיצד ללקט מזון, כי לא יעזור לה אם תתקשר לאמהות הפילות ותבקש מהן שישאירו אוכל לבנה. זה יחזיק מעמד יומיים שלושה ומהר מאוד המצב יחזור לסורו. למדו את הילדים כיצד להסתגל במצבים משתנים. למדו אותם להיות סובלנים גם למצבי עמימות, תנו להם את הכלים להתמודד עם החברה ואל תנהלו להם את העניינים מעל לראש.

אז איך נלמד את ילדנו להתמודד עם ריבים בכיתה?

  1. הקשיבו להם, תנו להם תחושה שהמקרה חשוב לכם. תהיו שותפים אבל לא משתתפים.
  2. אל תתערבו בתוכן המקרה. אל תקחו דברים ללב ואל תגיבו רגשית. זכרו ששמעתם רק צד אחד. זכרו שאתם המבוגר בסיפור ולא אחד מהצדדים בוויכוח.
  3. אל תתנו לו עצות של "תגיד לו" או "תגידו לה".
  4. אל תתייגו את הילדים בצודק, מנצח, מלך או מלכה. אל תגררו לפרטי הסיפור. צאו ממנו, התעלו מעליו.
  5. שדרו לו שהוא חזק ויכול להתמודד עם כל צד.
  6. למדו אותו שלהיפגע זו בחירה. למדו אותו לא לבחור להיפגע. הסבירו לו שברגע שהוא נפגע, הוא מחזק את הצד הפוגע.
  7. חזקו את הדימוי העצמי שלו. אמרו לו כמה אתם אוהבים אותו ובטוחים שגם הילדים בכיתה אוהבים אותו ומעריכים אותו.
  8. חזקו אותו לאורך זמן. כל יום. לא רק סביב מקרה זה או אחר.
  9. הדגישו את התכונות החזקות שלו. אמרו לו שאתם בטוחים שגם הילדים בכיתה מכירים את התכונות האלו ומעריכים אותו.
  10. תנו לו כלים מנהיגותיים. עודדו אותו לארגן משהו בכיתה, להזמין ילדים, ליזום, לבלוט. סייעו לו.
  11. אל תערבו הורים נוספים – זה לא מוביל לשום מקום ובטח לא יחזק את הילד שלכם. יש הורים שמוציאים דברים מהקשרם וישתמשו במידע זה לרעתכם.
  12. למדו אותם להסתכל על הסיטואציה מלמעלה. לא לנקוט צד. לא להתערב בנושאים שלא קשורים אליהם ולא להיפגע בשביל אחרים.
  13. זכרו, העלבות היא תגובה רגשית. חבקו את הילד, שדרו לו ביטחון ואהבה ושהוא הדבר שהכי חשוב לכם בחיים.

השאר תגובה

הבהרה

המידע המופיע באתר זה, המלצות, שאלונים וטיפים, הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ מקצועי. על הקורא לפנות למומחה
על מנת לקבל ייעוץ מקצועי. אין בעלי האתר והמחברים נושאים בכל אחריות מסוג כלשהו לכל נזק שנגרם בעקבות שימוש במידע
המופיע באתר.